הכבוד של קצב, הכבוד של האשה

עדנה שמש
עדנה שמש
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עדנה שמש
עדנה שמש

יום לאחר שניתן גזר הדין של משה קצב, הופיעו כותרות הנוגעות הן לכבודן של הנאנסות והן לכבודו של האנס. לפיהן, "קצב... עלול לסיים את חייו, יש לו כבוד עצמי"; "צר לנו שהוא בחר להמשיך לזלזל ברגשותיהן ולפגוע בכבודן". מהכרעת הדין צוטט, כי "הוא... חילל את גופה של א' ממשרד התיירות ואת כבודן של ה' ול' מבית הנשיא". ובנוסף, "עבירת האונס מחללת את כבוד האדם ומבזה אותו, היא פוגעת בנפשו פגיעה קשה שלעתים אין לה מרפא". כלומר, לא רק טראומה קשה חווה נאנסת. היא למדה שגם כבודה נרמס, וכי לא יהיה לה מרפא.

אף שהכותרות המצוטטות נכתבו (גם בידי שופטים) מתוך אמפתיה לנשים שבהן פגע הנשיא-לשעבר ומתוך רצון להוקיע את מעשיו - הן מחבקות את הנשים הללו חיבוק דוב שאין בו תועלת, ויש בו נזק רב. משמעות המלה "חילול" בהקשר לאונס היא שהאיבר שבין רגליה של האשה מקודש עד כדי כך, שאם קיימו אתה יחסי מין באלימות ובניגוד לרצונה גופה לא יהיה רק פצוע אלא גם מבוזה, וערכה כאדם יתמעט עד כדי איון. היא נידונה לשמוע שוב ושוב, ש"הרסו לה את החיים". התפישה הזאת חוצה מגדרים: גם הנשים נכנעות לה ומאמינות, שלא בטובתן, שחייהן אמורים להיהרס בשל אונס שעברו שלא באשמתן. אם א', ל' או ה' היו נפגעות בשוד אלים ונזקקות לאשפוז ארוך ולהתאוששות מנזקי הגוף ומהטראומה שחוו, האם מישהו היה מעלה בדעתו לדבר עליהן במונחים של כבוד וחילול?

יש הגדרות שונות למהותו של כבוד האדם, אבל יש רק הגדרה אחת לכבודה של האשה כאשה, והכבוד המפוקפק הזה קשור לאבר שבין רגליה. המקור לכך הוא היסטורי, תרבותי, ביולוגי. מקדמת דנא אשה בתולה היא "סחורה עוברת לסוחר" (על פי כללי האורתודוקסיה היהודית יש בנישואים היבט קנייני מובהק) - ואילו אשה שאיבדה את בתוליה, בהסכמה או שלא בהסכמה, היא "סחורה פגומה". בתרבות הערבית הורחב המושג ל"כבוד המשפחה", והוא משמש עילה לרצח נשים אם קיימו יחסי מין מחוץ לנישואים ואף אם נאנסו. באחרונה אמנם קמה התנגדות בחברה המוסלמית לסלחנות המשפטית שלה זוכים רוצחים אלה - אך בינתיים היא רפה מדי.

המקור הביולוגי להתייחסות הגברית ולחוקים שהושתו על האשה ועל גופה הוא אינטואיטיבי. הגבר רוצה לשכפל את מערך הגנים שלו ואינו רוצה להשקיע משאבים בצאצא לא-לו. היות שרק האשה יודעת מי עיבר אותה, הגבר המציא פטנט בטוח: התעקשות על בתולים לצורך "נישואים כשרים", וכפועל יוצא - נידוי אכזרי של נאנסות וראייתן כלא ראויות לנישואים ולהעמדת צאצאים. העובדה שעברייני מין נחשבים אפילו בעיני אסירים בבתי כלא לנאלחים שבעבריינים מעידה אף היא על תיעוב אינטואיטיבי כלפי פגיעה מינית באשה. כלומר, גם הם אינם מבינים שאין שום דבר קדוש בין רגלי האשה; שאלימות היא אלימות היא אלימות, וכי הגיע הזמן להפריד בין טראומת האונס לבין כבודה של האשה.

באותו אופן, הטענות בדבר כבודו של משה קצב, המגיעות עד רמיזות על התאבדות, אף הן אינן ראויות. מדוע שהאנס קצב לא ירצה את עונשו ככל עבריין, ייצא לחופשי בתום מאסרו וישקם את חייו?

הכותבת היא סופרת, מתרגמת ועיתונאית עצמאית

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ