בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החוכמה של ברק

22תגובות

על חגיגות יום ההולדת ה-100 של ארה"ב, 100 שנים בדיוק לפני מבצע אנטבה, העיבה הבשורה המרה שפשטה באותו יום, שגדודו של ג'ורג' ארמסטרונג קאסטר הושמד כולו בקרב עם אינדיאנים. זאת, אף שקאסטר, שם נרדף למפקד פזיז בלוחמניותו המדהיר את אנשיו לתוך מלכודת אובדנית, ידע להתבונן בעולם מבעד לעיני אויביו ולהבין מדוע הם נלחמים בו. "אילו הייתי אינדיאני", כתב, "הייתי מעדיף לחיות במישורים הפתוחים ולא להשתעבד למגבלות של שמורה".

אהוד ברק הוא לפחות חצי קאסטר, ביכולתו ללבוש עור יריב ולאמץ את נקודת מבטו, לניתוח מהלכיו. ההסתערבות - או ההסתארנות, בהקשר האיראני - היא מלאכה עמוקה יותר מאיפור ותחפושת לצורך התנקשות בביירות. רק מי שמוכן להיענות לאתגר ולשים עצמו במקומם של פלסטיני ואיראני (ומצרי וסורי, מה שלא נעשה ב-1973) ישכיל להתמודד ואולי גם להתפשר אתם.

על כן אין לגנות את ברק על אמירתו, בתשובה לשאלת המראיין צ'רלי רוז, כי "כנראה" היה חותר לנשק גרעיני, לו היה איראני. ככל הנראה, לא רק כאיש המשטר המוסלמי הקנאי, אלא גם כקודמו הלאומני-מלוכני, שהרי עוד השאה חלם על גרעין, כיאה למעצמה אזורית נכבדת שלכל הפחות אינה נופלת משכנותיה.

לעוד חדשות, עדכונים ופרשנויות הצטרפו לפייסבוק של "הארץ"

מובן שברק אמר מה שאמר לא מפני שנשבע לומר את האמת, אם גם לא את כל האמת. הוא ניסה לשכנע את שומעיו שהחתירה האיראנית לגרעין אינה גחמה שתחלוף מאליה, אלא מדיניות שורשית המחייבת עקירה בהתערבות חיצונית. לצורך זה, חמוש בקידומת המגוחכת "יש הטוענים", אף הקריב עוד פיסה דקיקה מהקרום הרופף של העמימות האופפת כביכול את תוכניתה הגרעינית של ישראל - תוכנית שאיזכר בהתנדבות בין פרטי הנוף האסטרטגי, בפנורמה הנצפית מטהראן.

ברק השקיע בשנים האחרונות, בכל עיתוי ובמיוחד כאשר לכאורה ביצבץ פיתוי, מאמץ רב בגיוס תמיכה בקו ההתקפי שלו בסוגיה האיראנית. הוא אירח אצלו עיתונאים, לשווק להם עובדות ותובנות. קצינים רבים מתמיד, הרחק מהחוג המצומצם ברגיל של שותפי-סוד, זומנו לדיונים בראשותו, בתקווה להשיג ולהציג בקרב האלופים רוב בעדו - אף שמי כמותו, שכיהן בכל התפקידים המרכזיים בדרג הצבאי והמדיני, יודע שאת עמדת המטכ"ל מבטא הרמטכ"ל. בנימין נתניהו, הנוהג להתפעל באוזני בני שיחו ממנת המשכל המפוארת של רעייתו שרה, מעריץ את מפקדו מהסיירת מאותה סיבה וכמעט באותה מידה. אלא שבמקרה ברק, מתממש הפתגם "מה הועילו חכמים בתקנתם". מהלכיו גרמו לתוצאה הפוכה מהרצויה לו ולנתניהו. אילו שתק, היה מועיל יותר לעניין שהתאוו לקדם.

בסוף השבוע פגש ברק בהליפקס שבקנדה את עמיתו מהפנטגון, ליאון פאנטה. זו פגישה רביעית ביניהם - שתיים היו בוושינגטון, אחת בתל אביב - בתוך ארבעת החודשים וחצי לכהונת פאנטה. בקצב הזה, עוד יוכרז במשרד ההגנה "חודש ללא ברק". בסדר היום של הסדנה הביטחונית בהליפקס נקבע שברק ינאם בשבת. לא עניין של פיקוח נפש, אך הסיעות הדתיות בממשלת הליכוד, בצביעותן הידועה, אינן רואות בכך עילה לאי-אמון בנתניהו; לא כמו בפרשת קבלת הפנים לאף-15 ונפילת ממשלת יצחק רבין הראשונה.

בין הפגישות עם ברק ולאחריהן הביע פאנטה בקול גדול ותכוף הסתייגות ממבצע ישראלי באיראן. ממשל אובמה אינו שואף לנצל הזדמנויות לתקיפה - להיפך, הוא מחפש סיבות להימנע ממנה. הנימוקים רבים ומוכרים ובראשם עכשיו המצב הכלכלי המחמיר, באמריקה כבעולם. שורת המאזן מראה, לפיכך, התרחקות אמריקאית מישראל; מאמץ וושינגטוני להרתעת תל אביב עוד יותר מאשר את טהראן. אם זה מה שמועיל חכם, נחוצים לישראל מנהיגים חכמים קצת פחות.

Read this article in English: Israel needs leaders who are a little less intelligent



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו