בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העליון זקוק לסולברגים

170תגובות

כל כך הרבה צביעות ואינטרסים זרים נמהלו במאבק נגד קידומו של השופט נעם סולברג לבית המשפט העליון, שקשה להחליט במה לפתוח. אולי נכון להתחיל במה שהפך כמעט לאקסיומה: בית המשפט העליון שלנו נמצא בשפל שלא היה כמותו. זאת בעיקר משום שהוא חסר שופטים עליונים "של ממש". אמת, כל תקניו מאוישים, אבל רבים מבין אלה שממלאים אותם נותרו בחזקת פקידי משפט בכירים ביותר, אם תרצו, בתעשיית השיפוט הישראלית. הם חסרים את אותה גדולה משפטית שרק היא הופכת שופט לשופט עליון של ממש.

מהי אותה גדולה משפטית? ברור שלא די בידע משפטי, ביכולת הכרעה ובמיומנות כתיבה. אלה מתחייבים, אך לא מספיקים. השאלה היא מהו "המטען הנוסף" שדרוש כדי ששופט יצליח לצאת את גבולות המגרש המשפטי אל הזירה הציבורית הכללית ולהשפיע גם שם. סקירת שופטי העליון שעשו זאת מגלה כי לכולם היו בנוסף לתכונות הבסיסיות, גם חשיבה ביקורתית מקורית וגם אומץ לעמוד מול ההגמוניה השלטת אותה שעה. מטבע הדברים מדובר בשופטים שמקוממים את אלה שהתרגלו להיות הקובעים והצודקים היחידים, אך רק כך ממלא בית המשפט העליון את ייעודו החיוני.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את העדכונים והפרשנויות של הארץ ישירות אליכם

סקירת פסיקותיו של סולברג מלמדת שהוא נמנה עם האחרונים. זה לא זניח בעידן של מערכת שיפוטית אפרורית, כשמקודמים מהאקדמיה ומתוך המערכת רק מועמדים שמשתדלים לא להרגיז כל גורם שעלול להתנגד לקידומם.

למשל פסיקתו בפרשת שמואל יחזקאל שספגה גינויים כה רבים. באותה פרשה זוכה שוטר מג"ב מעבירת הריגה של פלסטיני משום שסולברג (כמו הפרקליטות) בחר להאמין שהוא חש מאוים ופעל מתחושה מדומה של הגנה עצמית. סולברג לא הסתפק בכך (כמו שהיו עושים רבים שמעדיפים להחליט כמה שפחות), אלא גם קבע שקיימת חובה על החייל שירה לא לסגת, וזאת משום שראוי שכל מי שיכול לפעול נגד תוקף יעשה זאת ולא יימלט את נפשו. אני מתנגד בכל לבי להלכה זו, אבל קשה להכחיש את בהירותה. אין פה סייגים מתחכמים שמותירים את החייל הפשוט בשטח משותק בלי לדעת מה עליו לעשות. בניגוד למקובל, סולברג לא הסתתר מאחורי ניסוחים מורכבים אלא קיבל את האחריות, כפי שאמור לעשות שופט שמכריע.

פסיקה זו מייצגת נאמנה לא רק את תפישת עולמו (השמרנית, לטעמי) אלא גם את אומץ לבו. מעולם לא דיברתי עם סולברג, אבל אני משער שהוא ידע מראש שההלכה הזאת לא תתקבל בתשואות בקרב האליטה המשפטית שלנו, שעשויה עור פסוודו-ליברלי אחד, במיוחד כשמדובר בפסיקה של שופט מתנחל וחובש כיפה. יותר מזה, כמי שמכיר מבפנים איך השיטה עובדת, אני מניח שהוא הבין שלו היה מתיישר לפי המחשבה האחידה השלטת, יכול היה להיות כבר מזמן בעליון - דווקא משום שהוא עונה על הצורך למלא מכסה של דתי ומתנחל, מה שלכאורה מלמד על נאורותה ופתיחותה של השיטה.

אומץ הלב לעמוד מאחורי דעתו השונה, גם במחיר אישי כבד, דרוש לנו בבית המשפט העליון יותר מתמיד. המשך קידומם של מועמדים חסרי דעה מקורית ונעדרי אומץ, הוא שעלול להביא לניוונה של מערכת המשפט, לשמחת הכוחות האנטי דמוקרטיים, שכבר מרימים פה את ראשם.

Read this article in English: The Supreme Court needs Sohlbergs



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו