בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תורה של התקשורת להילחם

146תגובות

אפשר להעריך את העיתונאים שהשתתפו אתמול בכנס החירום למען תקשורת חופשית, גם על כך שהניחו לרגע בצד את התחרות המרה ביניהם, וגם משום העזו להרים קול נגד המסע להשתקתם של עמיתיהם בכלי התקשורת השונים. למרבה הצער רבים מהעיתונאים שנזעקו למחות על סתימת הפיות יכולים להלין קודם כל על עצמם. התקשורת בישראל מקילה ראש כבר שנים בתהליך המאיים של דיכוי האופוזיציה, צמצום חופש הביטוי, ושחיקת הדמוקרטיה.

רוב כלי התקשורת לא עמדו על רגליהם האחוריות נוכח החוקים שמפלים את הערבים בקבלה לשירות המדינה, ולא הזדעקו נגד החוק שקובע עונשים על החרמת תוצרת ההתנחלויות. הם גם לא נרעשו מהצעת החוק (שהוקפאה בינתיים), שמטרתה המוצהרת היא חיסול תנועות השמאל וארגוני זכויות אדם, על ידי חסימת תרומות מחו"ל.

בין אם מה שהניע את הסיקור הנרפה בשנים האחרונות הוא חוסר עניין, פחד, הסכמה, או רצון שלא להרגיז, עיתונאים לא מעטים הפכו את מלחמת שלטון הימין באופוזיציה לסיפור שולי, בעיה של ערבים ושמאלנים.

עכשיו הגיע תורה של התקשורת. קו ישר מחבר בין החוקים המפלים ערבים לצעדים האחרונים נגד התקשורת: הטרדה ופיטורים של עיתונאים שאינם מיישרים קו עם הממשלה, איום בסגירת ערוץ 10 והחמרה של חוקי לשון הרע. אנשי התקשורת שהתעלמו מהשלבים הראשונים במערכה לחיסול ביקורת ציבורית בישראל, נאלצים להתמודד עם שלב נוסף, המאיים עליהם עצמם.

עשו לנו לייק, וקבלו את מיטב הפרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

כעת מתברר שחקיקה אנטי דמוקרטית ורדיפת מתנגדים פוליטיים נוגעת לא רק לתנועות שמאל ירושלמיות ולערבים בגליל, אלא גם לעיתונאים שיושבים במוקדי הכוח התל אביביים ורגילים ליהנות משיתוף פעולה פורה עם השלטון. לאחר ששתקו אל מול רדיפתם של אחרים, פתאום הם חשים את החרב מדגדגת את צווארם.

העיתונאים אינם לבדם. גם במוקדים אחרים של חשיבה ביקורתית, כמו האוניברסיטאות ומערכת המשפט, לא עושים די. אבל לעיתונאים יש יותר עוצמה מלכל קבוצת אחרת. הם אלו שמחליטים מה חשוב. אם יבינו עכשיו שהרס הדמוקרטיה צריך לעמוד בראש סדר היום התקשורתי, הם יוכלו לעצור אותו. אם יחליטו שהם מתגייסים לא רק נגד סתימת פיות בתקשורת, אלא נגד הסחף האנטי-דמוקרטי הכללי, תהיה להם השפעה.

תפקידה של התקשורת אינו לייצר אירועים אלא לדווח עליהם, אך כולנו מכירים את הכותרות הזועקות השמורות לימים מיוחדים, את הסיקור האינטנסיבי ומלא הלהט של האירועים שהתקשורת חפצה ביקרם. מחאת האוהלים ברוטשילד היתה נשארת קוריוז תל אביבי אלמלא פעלו כלי התקשורת המרכזיים לחשוף את אנשיה ועקרונותיה לציבור הרחב.

אם יתגייסו אנשי תקשורת נגד החוקים הדראקונים בכנסת כפי שהתגייסו למען דפני ליף וחבריה, אם יתגברו על לחצי הרייטינג לטובת הגנה על חופש הביטוי ועל זכויות האדם של כל הישראלים, הם ימצאו את הדרכים להרעיד את אמות הסיפים ולהראות לממשלת נתניהו-ליברמן שיש מי שימנע ממנה להרוס את הדמוקרטיה הישראלית.

אל מול ציבור אדיש ושלטון שאיבד את הבושה, לתקשורת, יותר מלכל גורם אחר, יש את הכלים לעצור את הדהירה במדרון אל עבר חיים במדינה חשוכה שבה איש לא יוכל לפצות פה.

ד"ר שטרנהל מלמדת היסטוריה ולימודים אמריקאיים באוניברסיטת תל אביב.

Read this article in English: The journalists' next assignment



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו