בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנחשול הימני יתגבר

תגובות

תרבות העמותות היא חלק מהגלובליזציה: כסף זורם מהמרכזים הפיננסיים לכל מיני פינות, בתערובת של פילנתרופיה ועסקים, אידיאליזם וציניות. השמאל נהרס בתרבות הזאת, המכתיבה נתק בין קהילתו, משמה הוא פועל, לבין מקצת עסקניו שמימונם בא מבחוץ. ההפרדה בין עסקנים לפעילים והצורך להציג "קבלות לתורמים", הצמיחו כל מיני פעילויות-דמה, הפגנות שמשתתפיהן הם פעילי העמותות ה"שכנות", או שכיריהן, ומצד שני, למשל, עצומות אינטרנט "המוניות" בחינם, שאיש לא קורא זולת חותמיהן (במקום האופן הישן: החתמה על עצומה לעיתון, תקשורת ממשית, גיוס כסף מהחותמים, בקיצור פעילות פוליטית ממשית).

תרבות "אירופה תשלם" חידדה בשמאל גם מעין ניהיליזם. עמותת "זוכרות", למשל, הוציאה מדי פעם ביטאון, "סדק", קיצוני בפזרנות הכרומו שלו, ועיקרו, לבד מחומר פוליטי, אמנות פלסטית צבעונית (א-פוליטית), ב"מימון נדיב", כלשון הז'ורנל, מצד ארגון דני ל... הדברת הרעב.

על רקע זה צמחה גם דמות המנכ"ל, הניגש למכרז בענייני "זכויות אדם": היום סרבנות, מחר עינויים, כל כולו חלק מהסטטוס-קוו. כזו גם ה"קמפיינרית": "מומחית תקשורת", כלומר, הרבה מספרים בזיכרון הסלולרי. והעיקר: הפעלה של עיתונאים, לא של הרחובות. ההצלחה נמדדת ב"דיברו עלינו בטלוויזיה". בבואה של עולם הפרסום.

"שלום עכשיו" מספקת דוגמה מצוינת לטרנספורמציה של תנועה פוליטית המונית לעמותה שעניינה ניטור: לא הפעלת הרחוב אלא מעקב (חשוב) אחרי הרחבת ההתנחלויות. הנה אחת הסיבות להצלחת הימין. השלטון עושה כרצונו, ההתנגדות משמאל מתעסקנת, כי לשמאל יש יותר מדי עמותות (להשגת יותר ויותר תרומות), יש לו הרבה גנרלים ומעט חיילים.

לכל הדעות והפרשנויות, כנסו לדף הפייסבוק של הארץ

למה בכל זאת נטפל השלטון לעמותות הללו? משום שהחשובות בהן מייצגות את העם הפלסטיני במרתף הדיקטטורה הצבאית. "בצלם" היא העמותה המובהקת ביותר. היא מנסה לייצג אצל המגף את האוכלוסייה הכבושה, שאין לה כל ייצוג במשך כמעט 45 שנות כיבוש. עמותות אחרות מנסות למצוא פרצות בחוק, ולצד גיוס דעת קהל, להגיע לבג"ץ (שהתגלה כמשענת קנה רצוץ בענייני השטחים). זהו הייצוג היחיד של הפלסטינים בפוליטיקה הישראלית, שלכאורה הכל מיוצגים בה, כיוון שהיא דמוקרטית.

זה גם ההקשר שבו יש לקרוא את "חוק העמותות": לאו דווקא דיכוי השמאל, אלא חיסול הייצוג של תושבי השטחים. משום כך, חוקי הבג"ץ באים בהמשך לחקיקה זו, כי את הורסי בית המשפט החוקתי אין מעסיק הרכבו האתני, אלא האופן שבו, לעתים נדירות, הגן על הפלסטינים, באמצעות "בצלם", האגודה לזכויות האזרח, "יש דין", או הוועד נגד עינויים. מין טלפון שבור מתוך ההפקר שבו חיים הפלסטינים, בלא שלטון חוק.

מלאכת ההרס אינה נגמרת כאן. בוויכוח הנוכחי על חוקי הבג"ץ למיניהם נוטים המתדיינים לשכוח את החשוב מכל: לישראל אין חוקה שתבלום את עריצות הרוב. אין לה חוקה משום שהמדינה ממשיכה למנוע מאזרחיה הערבים שוויון לפני החוק. כאן, בניגוד לשטחים, אפשר לצפות מדי פעם לסעד משפטי מבג"ץ. ואולם, מאז בג"ץ קציר (1995), שבו נאמר בפעם הראשונה למדינה נטולת החוקה שיישובים ליהודים-בלבד אינם חוקיים, כלומר האפרטהייד אינו חוקי, החלה המלחמה נגדו לצבור תאוצה, קודם באקדמיה, ואחר כך בממשלה ובכנסת.

לכן אסור לזלזל ב"חוק העמותות" אפילו אם נתניהו, אומרים, התעשת למולו. באמת מתכוון החוק לכונן דמוקרטיה ליהודים בלבד. לשום ערבי - נתין-שטחים ואפילו אזרח - לא תהיה גישה אל החוק. לכן, אל תזלזלו גם בטביעת הליברליזם נוסח בגין בליכוד. היעד הנוכחי של הנחשול הימני עוד ירחיק לכת. באופק שלו גם סיפוח שטחים, וגם חזון לשלילת זכות ההצבעה מהערבים בישראל. בפתח הגיהנום הזה ממתינים כהנא וליברמן, אם לא למטה מזה.

Read this article in English: The gateway to the law

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו