בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הליכה על פי התהום

6תגובות

"היכולת ללכת על הסף מבלי לפתוח במלחמה היא האמנות ההכרחית", אמר ב-1956 שר החוץ בממשלו של הנשיא אייזנהאור בארצות הברית, ג'ון פוסטר דאלס. "אם אינך יכול לשלוט באמנות זו, בהכרח תמצא עצמך במלחמה. אם תנסה לברוח, אם תחשוש להגיע עד לפי תהום, אתה אבוד". כעבור שש שנים, ב-1962, הוכיח הנשיא ג'ון קנדי בניהולו את משבר הטילים בקובה, שהוא אמן "ההליכה על פי התהום" (Brinkmanship). נראה שבמשבר הגרעין האיראני, ארה"ב מיישמת את אותה אסטרטגיה, תוך שהיא מקצה לישראל תפקיד חשוב.

לפי תורת המשחקים, בהליכה על פי התהום, צד אחד דורש דבר מה מצד אחר, ומאיים בצעד קשה, מלחמה למשל, אם לא יעשה כדרישתו. מכיוון שמימוש האיום עלול להזיק לא רק למאוים אלא גם למאיים, עלול המאוים להסיק שברגע האמת, המאיים ייסוג. לכן, כדי להפוך את האיום לאמין, חייב המאיים להקים מנגנון ולדרוך אותו, כך שבמקרה של סירוב למלא אחר הדרישות, ימומש האיום עצמאית, מבלי שהמאיים יוכל אז להתחרט ולמנוע ברגע האחרון את פעולת המנגנון.

לכאורה, אין מניעה לאיים בהקמת מנגנון שיממש עצמאית איום קטסטרופלי נוכח סירוב. הרי מאוים רציונלי ייכנע מיידית, האיום לא ימומש והמאיים לא יינזק. דא עקא, שהמאיים חושש שמשהו ישתבש, תוך גרימת נזק משמעותי גם למאיים; אם בגלל שיבוש במנגנון, או בשל שיבוש בתהליכי ההחלטה של המאוים.

כדי להקטין את הסיכון למאיים, הוא חייב לבנות ולדרוך מנגנון אשר יממש את האיום עם קבלת סירוב המאוים, לא בוודאות, כי אם בהסתברות. ההסתברות למימוש האיום חייבת להיות קטנה מספיק כך שעצם דריכת המנגנון תהיה נסבלת למאיים ולכן תהיה אמינה בעיני המאוים. מן הצד האחר, ההסתברות חייבת להיות גדולה מספיק כדי לשכנע את המאוים להסכים לדרישות. אופטימלית, ההסתברות למימוש האיום שעל המאיים לבנות במנגנון, חייבת לגדול ככל שזמן הסירוב מתארך.

החדשות הטובות הן, שניהול נכון של ההליכה על פי התהום מביא ברוב המקרים להסכם, כפי שקרה במשבר הטילים בקובה ב-1962 ובקמפ דייוויד ב-1978, כשישראל ומצרים חתמו על הסכם שלום. החדשות הרעות הן, שיש סיכוי קטן שניהול נכון של הליכה על פי התהום עלול להביא למימוש האיום עם תוצאה רעה לשני הצדדים, כפי שקרה למשל בעימות בין המשטר הסיני לבין הסטודנטים המפגינים בבייג'ין ב-1989.

ייתכן שבעימות בין ארצות הברית ומדינות המערב לבין איראן, אולי בגיבוי רוסי וסיני, נוקטת ארה"ב אסטרטגיית ההליכה על פי התהום, כשישראל - בעלת בריתה האסטרטגית באזור - היא מנגנון האיום ההסתברותי שלה.

למעשה ארה"ב אומרת לאיראן: ההנהגה הישראלית עלולה לצאת משליטתנו. אם לא תיסוגו מתוכנית הנשק הגרעיני שלכם, קיים סיכוי (בינוני) שישראל תתקוף את מתקניכם. אתם תשיבו בהתקפת טילים קונבנציונליים על ישראל, וזו תשיב לכם בטיליה מנה אחת אפיים. שני הצדדים עלולים לעבור את סף התהום וליפול לתוכה, כפי שכמעט קרה במשבר קובה. מוטב לכם, האיראנים, לסגת.

קמפיין ציבורי בישראל נגד תקיפת איראן עלול להוריד את ההסתברות לתקיפה אל מתחת לסף ההכרחי לשכנוע איראן לקבל את דרישות המערב. משאלים שנערכו בארה"ב מיד לאחר שהנשיא קנדי הטיל סגר ימי על קובה, הראו שדעת הקהל תמכה בהחלטתו. המשאלים גם הראו שרוב האמריקאים האמינו שאכן תפרוץ מלחמה שעלולה להסלים למלחמה גרעינית, אך הערכה זו לא הביאה לפניקה. עמדה ציבורית זו מאוד עזרה לאמריקאים לשכנע את הסובייטים להוציא את טיליהם מקובה.

ד"ר ברגמן מלמד יישומי תורת המשחקים בתורת המימון בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו