בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אל תצא לנו מהעיניים

9תגובות

שירות הביטחון הכללי הוא גוף מבוקר, מפוקח על ידי כל גורמי הביקורת, הבקרה והדיווח הרשמיים במדינת ישראל. כל החריגות שנחשפו בשנות פעילותו טופלו בהתאם לחוקי המדינה, בנחישות, בשקיפות ובהקפדה יתרה. השירות עודד ומעודד ביקורת פנימית וחיצונית, ותמיד ראה בה תרומה חיובית ובונה לעוצמתו, ליכולתו ולפעילותו השוטפת.

יצחק לאור ("צא לנו מהעיניים", "הארץ" 11.11) התייחס לפרשת קו 300 ולכמה אירועים חריגים מהעבר - שכולם טופלו ולקחיהם הופקו - ובצורה חסרת רסן ומתלהמת בחר להטיל בוץ ורפש ועלילות חסרות בסיס על השירות שהוא עצמו מוגן על ידו ומאפשר לו לחיות את חייו השלווים בשקט ובבטחה.

לאור, בעזות מצח ובלי שמץ של מושג או ידע מבוסס קובע, שהשירות עוסק ב"התעללות בשליטה על השטחים", כי שמעון פרס היה שותף לשיבוש הליכי חקירה, והוא מגדיל וקובע כי שופטים בישראל "שיתפו פעולה עם מנגנון שמעל לחוק". עוד טוען לאור, שפלסטינים מושלכים לכלא "בלא שום הליך חוקי" וכי בתקופת כרמי גילון "הגיעה מדיניות העינויים לשיא".

עזות המצח של לאור מרקיעה שחקים בקביעתו, כי מעשי אנשי השירות "פוסלים אותם, מבחינת ההיגיינה הציבורית, לתפקידים שעניינם קשר עם האוכלוסייה הערבית והדמוקרטיה".

לאושרנו, לאור אינו מחזיק בתפקיד ציבורי או פוליטי. בכל זאת, התבונה, השפיות והצדק משאירים אנשים כמוהו בשוליים הקיצוניים. ואני שמח שהדמוקרטיה בישראל מאפשרת לשכמותו לאחוז בעט ולהטיל רפש ואי-אמיתות, בלא רסן.

לא אבי דיכטר ולא כרמי גילון, ולא שום איש שירות אחר, אסור שייצא לנו מהעיניים, כדרישת לאור. אנשי השב"כ וראשיו ימשיכו להישיר מבט לעיני עם ישראל וימשיכו לעשות הכל, במסגרת החוק ובמגבלות היכולת, כדי לספק לעם את חליפת המגן שהוא ראוי לה. כך נהג השירות גם כשכשל באבטחת ראש הממשלה יצחק רבין, או כשהתקשה לסייע בהשבת גלעד שליט לביתו.

לא דיכטר, שבחר ללכת לפוליטיקה, ולא עובדי השירות אינם מצפים מלאור או מכל אזרח אחר בישראל, להוקרה או הכרת טובה על ימים ולילות של מרדפים עיקשים, סיכולים ומבצעים מתישים ואיסוף מודיעיני מסובך, המאפשר לכולנו לחיות חיים נורמליים, לעסוק איש איש בענייניו, לצאת לחופשה ולטפח את המשפחה. אך בין אי-הכרת טובה לבין הטלת רפש לא מבוססת - המרחק אדיר.

רק במדינה שבה ארגון ערכי, הפועל בצורה ממלכתית צרופה וקפדנית, יוזם חוק שיגביל את פעילותו, שרובה המכריע חשאי, יכול אזרח לתקוף מעל דפי עיתון חשוב ורציני ולצאת בהאשמות אישיות וארגוניות חסרות ביסוס. מחד גיסא, זוהי גדולתנו, אך מאידך גיסא, חלה על כולנו חובה של איזון, ביסוס ודיוק.

טוב ונכון יעשה לאור, אם יחזור בו מדברי הבלע וההאשמות הכוללניות, יאזן ויתקן את דבריו ואת האשמותיו הפוגעות והבלתי נכונות, וכל זאת בלי להקל, ולו במעט, בחריגות, בעיוותים, או בפעולות שאסור היה שייעשו.

אחיזה בדעה שמאלנית, פציפיסטית, או אחרת, אינה "רישיון" להשתלחות ולעשיית עוול לציבור עובדים, העושה עבודת קודש מסורה.

לכן, לאור, אל תצא לנו מהעיניים.

הכותב היה ראש השב"כ בשנים 1988-1995



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו