בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתבייש להיות ערבי

122תגובות

שומו שמים: הליגה הערבית מפגינה שרירים. החברים מחליטים להשעות את החברות של סוריה בליגה, להטיל עליה סנקציות כלכליות ולדון עם נציגות האופוזיציה על הסדרים לתקופת המעבר אחרי שבשאר אסד ייפול. זו החלטה היסטרית, אך איננה היסטורית; שכן מדובר בגוף וירטואלי, שהחלטותיו אינן משפיעות כהוא זה על המצב במדינות ערב.

בסך הכל מדובר בגוף חסר שיניים, מעין קבלן, אבל קבלן של דיבורים; שכן הליגה מחליטה החלטות, אבל המערב מנצח על ההוצאה לפועל, כמו שקרה בלוב לפני זמן קצר. בלוב המערב אכן פעל, בסוריה לא ממש. רק אחרי תשעה חודשים מפרוץ המרי האזרחי בסוריה נזכרו חברי הליגה, המשועממים להפליא, שאסד טובח בבני עמו. זה מזכיר את הליגה למקומות עבודה, שהתקשורת, אולי בצדק, מתעלמת מקיומה.

במחוזותינו נהוג לומר, כי הערבים תמיד מסכימים לא להסכים. הפעם הם הסכימו, אבל האריה מדמשק לא יפסיק לשאוג כי הוא יודע, כמו שיודעות יתר מדינות ערב שהשתתפו בקבלת ההחלטה, כי היא לפרוטוקול בלבד. הרי שום מדינה ערבית אינה מסוגלת לכפות החלטות שונות ומשונות על סוריה.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את העדכונים והפרשנויות של הארץ ישירות אליכם

אפשר, למשל, לשאול את המצרים, שקיבלו על הראש חזק כשחתמו על הסכם שלום עם ישראל. גם אז קיבלה הליגה הערבית החלטה דומה ואיימה על מצרים. יותר מ-30 שנה עברו מאז, הרבה מים זרמו בנילוס, ונשיא מצרים חוסני מובארק הלך. אולם השלום עם מצרים נהפך לעובדה קיימת. למרבה האירוניה, כמה מהמדינות שהטילו את החרם על מצרים הפכו את עורן והקימו יחסים עם ישראל. ירדן חתמה על הסכם שלום עם ישראל, וכמה מדינות ערביות מקיימות קשרים כאלה או אחרים עם "הישות הציונית". בראשן קטאר, המדינה הערבית הקטנה ביותר, שנפלה בחיקה הזכות לארח את הבסיס האמריקאי הגדול ביותר במזרח התיכון.

המערב, שבירך על ההחלטה, לא ימהר לתרגם אותה לפעולה צבאית להפלת המשטר הרודני של אסד שכן בשונה מלוב, בסוריה אין נפט, ואיש לא יסתכן בשביל רווחת העם הסורי, שפתאום כולם נזכרו בו.

שאלת תם: במה שונה רודן אחד מרודן אחר? מדוע המערב, שרדף את שליט לוב מועמר קדאפי עד הקבר עם רוח גבית ערבית, אינו ממהר להוריד את אסד מכס השלטון? ובכלל, אם רוצים ללכת על פי ההיגיון הזה מגיעים למסקנה, כי לשום שליט ערבי אין זכות קיום שכן כולם דיקטטורים, הרוכשים נשק למצעדים צבאיים, או לחלופין לדיכוי עמיהם.

פתאום, בלא התראה מוקדמת, נהפכו מדינות ערב לאבירות זכויות האדם: שליט בחריין ביצע מהפכה נגד עצמו. הוא נרדם אמיר והתעורר מלך, ולליגה הערבית נוספה ממלכה לברכה. הסולטן קאבוס בן סעיד, שליט עומאן, הכריז על אביו כחולה נפש ותפס את השלטון במקומו.

ומה על פלסטין, "בעיית הבעיות של הערבים"? הערבים דחו את מועד שחרורה, משיקולים ענייניים (כמובן). אבל אם משעים את השתתפות אסד בליגה מפני שהוא הורג בבני עמו, מדוע לא משעים את המדינות המקיימות קשרים עם ישראל, ששליטי ערב מרבים להאשים אותה בפומבי (אפשר רק לנחש מה קורה בחדרים הסגורים) בפשעים נגד העם הפלסטיני?

היום אני בוש ונכלם להיות ערבי שכן ההחלטה הזאת חשפה, בפעם המי יודע כמה, את ערוות בני אומתי. יש להודות באמת הכואבת: הערבים הבקיעו שער עצמי על אדמתם, והם מאשימים את השופט. וכאשר הם אינם מכבדים את עצמם, קשה, אם לא בלתי אפשרי, לבקש משאר העולם לכבד אותם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו