למה הם נחמדים

יגאל קרט
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יגאל קרט

בבית הקפה שלי, העובדים הם דוברי ערבית. האם זה איום או מקור לתקווה? מאחורי מכונת האספרסו, ג'מאל תמיד משתדל להיות נחמד. אחרי שמונה שעות מאחורי מכונת קיטור רועשת הוא נשאר חייכן. מישהי שופכת עליו את כוס הקפה שלה ועוצרת את נשימתה. "לא קרה כלום", הוא אומר ומכין את המקיאטו האלף שלו.

בין השולחנות מסתובב מחמוד, עם תיבה מפלסטיק אפור לאיסוף הכלים המטונפים משאריות סלט וטישיו מקומט. הוא מתיז ספריי כחול על השולחן ומנגב אותו במטלית מצחינה. אי שם בחדרי השירותים עובד מישהו, שאפילו שם אין לו, מקנח את טיפות השתן שנותרו על מושב האסלה. רק אלוהים יודע מה מגיע לאפו בכל משמרת.

מדור הזירה

הנחמדות שלהם מעוררת חשש מסוים. מי יודע מה מסתתר מאחוריה? הם מכינים לי קפה ומנקים אחרי. הגיוני להניח שבשבילם זה יותר מדי. האם הם חושבים שאני מזהם את אדמתם הקדושה? יום אחד הם עלולים להעניש אותי.

אני מתחיל לדמיין אותם עוזבים את בית הקפה ומתמזגים עם מאות צעירים זועמים, רוגמים את מכוניתי באבנים. אני קשור ברגלי לאגזוז של טנדר ישן, נגרר ונחבט על הכביש המשובש. הטנדר דוהר לסיבוב בכיכר המרכזית. ברקע צהלות המונים וצופרי מכוניות. למה דווקא אני? גם אני בן למשפחת פליטים. לא הצבעתי ליכוד. הקפדתי לחייך למלצרים ב"אבו נימר". פעם הגשתי מים עם קרח וקפה שחור לפועלים שתיקנו מדרכה ליד ביתי. אתם לא רואים שאתם טועים?

בינתיים אני יכול ליהנות מהמיזוג ומהמוסיקה. ג'מאל מושיט לי ספל קפה מעבר לדלפק, עם תחתית ועליה טבלית קטנה של שוקולד. ניצלתי. הוא מחייך אלי. "מה שלומך?" אני שואל. "אהלן, על הכיפאק", הוא עונה, "רוצה עוד משהו, גבר?"

כן, אני ממלמל לעצמי. תשתדלו בבקשה לזכור את המים עם הקרח, את הקפה, את הגורל המשותף, את אברהם אבינו. בינתיים אני ממשיך עם ההנאות הקטנות שלי בבית הקפה.

הכותב הוא משפטן ומנהל קהילת אחריות חברתית ב-Cafe TheMarker

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ