בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התקשורת, במומה היא פוסלת

76תגובות

חוק איסור לשון הרע בנוסחו הנוכחי איננו מועיל. אך הכינוי שהתקשורת הדביקה לו, "חוק ההשתקה", מסולף. סילוף זה, כמו סילופים אחרים שהתקשורת אחראית להם לעתים קרובות, קרובות מדי, היא שהביאה להצעת החוק, וגם לחוסר האמון שהציבור חש כלפיה.

דורית ביניש רקחה דיל עם יעקב נאמן; התקשורת מעלה את נאמן על המוקד, וביניש יוצאת צחה כשלג. בשל התנהגות מתמשכת כזאת של בית המשפט העליון והתקשורת, מעמד שני הגופים הללו נמצא בשפל. רק 14% מהציבור (סקר של "מאגר מוחות", בראשות פרופ' יצחק כ"ץ) סבורים שבית המשפט העליון מייצג את כל חלקי העם, 75% סבורים שהוא מוטה שמאלה.

באוגוסט פורסם מחקר של פרופ' קמיל פוקס (לזכר פרופ' זאב סגל ז"ל). לשאלה "באופן כללי, מה אתה חושב על התקשורת הישראלית - הטלוויזיה, הרדיו והעיתונות", רק 15% השיבו שהיא מאוזנת, רק 20% אמרו שהיא הוגנת, ורק 27% אמרו שהיא אמינה. סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מ-2009 מצא, שרק ל-34% מהציבור יש אמון בתקשורת.

כאשר מגישי המגזינים המרכזיים ברדיו מתנבאים בקול פוליטי אחיד, כשהכותרות והידיעות בעמודי החדשות מוטות ("פרסום הידיעה יהיה הוגן וללא הטיה", כתוב בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות, "ועיתון ועיתונאי יבחינו בין ידיעות לבין דעות"), וכשתוקפים אנשים רק משום שדעותיהם הפוליטיות שונות מאלה של מוליכי הדעה הנכונה - מתערער האמון בעיתונות. ומתכרסמת האמונה בדמוקרטיה.

בהגדרה, רק התקשורת יכולה לקבוע את יחס הציבור כלפיה. "לאחרים", שאותם היא מאשימה בסתימת פיות, אין אמצעי תקשורת המסוגלים לפגוע במעמדה ולהשפיע על תוצאות הסקרים כלפיה. אופן הסיקור, אמינותו והוגנותו הם הקובעים את מידת האמון. התקשורת, אם כן, היא שחרצה את מעמדה.

אכן יש עיתונאים שמכרו את מצפונם האישי והמקצועי לטייקונים, אך לא בשל אלה נוצר השפל. הציבור, וזה הפשר האמיתי, סולד מהמקהלה השרה בקול אחד, נוסח "פראוודה" והדמוקרטיות העממיות, ומהתעמולה שהשתלטה על הדיווח החדשותי. לאנוסים בתקשורת הסובייטית (שחלק מהתקשורת בישראל אימץ בזמנה את דרכי תעמולתה, וממנה שואבים מקצת מעיתונאי ישראל עוז ותעצומות עד היום), שם התחייבו עיתונאים בנפשם, הציבור מוכן לסלוח. עם הסובייטיזציה של התקשורת בישראל החופשית אין הוא מוכן להשלים.

כשעיתונאים התכנסו השבוע לגנות את "חוק ההשתקה" הם אמנם היכו "על חטא". אך בעיקר על חזה של אחרים. הם, שגרמו לאובדן אמון הציבור בהוגנותם ובאמינותם, לא כינסו מעולם אסיפה כללית לדיון בשפל שבו נמצא כבוד המקצוע, וכנגזרת גם כבודם האישי ועתיד התקשורת החופשית.

כש-85% מהציבור סבורים שהתקשורת אינה מאוזנת וכש-80% סבורים שאינה הוגנת, עיתונאים בעלי מצפון היו צריכים להידרש לחשבון נפש. אך כדבר הזה לא קרה. כנראה גם לא יקרה. כשהציבור מאבד את אמונו במערכת המשפט ובתקשורת, יעידו תקדימים בהיסטוריה, נשקפת סכנה לדמוקרטיה. וזאת תרומתם של שני גופים אלה, במיוחד בשבועות האחרונים, לביצור הדמוקרטיה בישראל.

Read this article in English: Disqualified by their own distortions



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו