בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מותו של חוק המדינה

21תגובות

שלל הצעות החוק שתכליתן המוצהרת היא לפגוע בעמותות שמאל, לשתק את בתי המשפט ולהבטיח באמצעות חקיקה פלילית ונזיקית שהשיח הציבורי יהיה ציוני יותר, ימני יותר ונוח יותר לשלטון, נתפשות אצל רבים כפגיעה אנושה בשלטון החוק. שלטון החוק, כך הם טוענים, מבוסס על שיח ציבורי חופשי, בתי משפט בלתי תלויים והגנה על זכויות יסוד, ואין דבר רחוק משיח ציבורי חופשי ודמוקרטי יותר מאשר החקיקה החדשה שהכנסת עוסקת בה בחריצות ובמסירות שאינה מאפיינת את החקיקה בנושאים אחרים: צדק חברתי, צמיחה כלכלית, ועוד.

טענה זו היא שגויה ומטעה. החקיקה החדשה איננה פוגעת רק או בעיקר בשלטון החוק, אלא בחוק גופו - חוק של מדינה, במובחן מכוח הנשען על כידונים. התיאורטיקנים של המשפט התלבטו רבות בשאלה מהו ההבדל בין השודד, הלוקח את הכסף באיומי אקדח, לבין פקיד המס, שגם מאחוריו עומדים שוטרים, בתי סוהר ורשויות המשפט. העמדה המקובלת על ההוגים היא, כי החוק, שלא כמו איומי השודד, הוא ביטוי של רצון קולקטיבי של יחידה פוליטית והציות לחוק מבטא באופן טיפוסי רצון או חובה להיות חלק מהקהילה הפוליטית.

המדינה תובעת ציות לא משום שהוא חזקה, אלא משום שהיא צודקת. ואפילו כאשר איננה צודקת, האזרחים נקראים לא רק לציית לחוק, אלא גם לכבד אותו. החוק איננו רק בגדר איסור שמאחוריו עומדים שוטרים, בתי משפט וגרדומים; הפרתו היא הפרה של החובות החברתיות והפוליטיות שלנו זה לזה כאזרחים במדינת חוק.

כמובן, לא הכל חולקים סנטימנטים אלה, וגם אלה החולקים אותם עלולים לפעמים להפר את החוק, בין מטעמי נוחות ובין מטעמים אידיאולוגיים. ואולם גם עבריינים עשויים לבקר באופן חריף את הפרות החוק של אחרים, ואפילו להצטער על הפרות החוק שלהם עצמם. בהעדר סנטימנטים אלה של כיבוד החוק, החוק פוסק לתפקד כחוק ונהפך לכוח. אנשים עשויים להמשיך לציית לו, ואולם הציות הוא שברירי. בדיוק כמו שברגע שהשודד הניח לרגע את האקדח צפוי הקורבן לנוס על נפשו, כך האזרח הרואה בשוטר ובשופט אויב ולא שותף ינוס על נפשו בשעת הכושר ויפר את החוק.

עד היום ארגוני זכויות האדם בישראל שמרו בקפידה על החוק ונאבקו בדרכים משפטיות במה שחבריהם תופשים כעוולות. העמותות שהן במרכז הדיון הציבורי נרשמו כעמותות, נחשפו לביקורת של רשם העמותות, דיווחו בנאמנות על כל תרומה ותרומה וייצגו את עמדותיהן בבתי המשפט. הכנסת החליטה להכריז מלחמה לא רק או בעיקר על העמותות הללו, ואפילו לא על שלטון החוק, אלא על החוק גופו. הכנסת בחרה להשתמש בחוק לא כמכשיר למימוש מדיניות זו או אחרת, אלא כדי לרדות בנתיניה. הלוגיקה המנחה את ההתנהגות איננה זו של גובה המס, אלא של השודד: "אני חזק יותר, ולכן אקח את כספך". מותו של החוק והמרתו בכוח צריכים להביא את ארגוני זכויות האדם למחשבה מחודשת על אופני הפעולה שלהם בעתיד.

פרופ' הראל מלמד בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית

Read this article in English: The death of law



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו