בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חולדאי, מתי חיפשת חניה?

5תגובות

האם יש קשר בין דיוקנו של איש ציבור כאדם צעיר למעשיו כפוליטיקאי בוגר? ודאי שיש. הקשר בין הביוגרפיה של רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב, למצוקת החניה בעירו הוא ההוכחה שקשר כזה קיים. למצוקת החניה יש מאה סיבות. סיפור חייו של ראש העיר הוא לא החשוב שבהן. לא חשוב, אבל קשור.

פרק החניה בביוגרפיה של חולדאי מצומצם מאוד. אף פסקה בעברו לא הוכתמה בנגע הזה. מצוקת חניה, מבחינתו, לא היתה במשך שנים יותר משמועה רעה מארץ רחוקה. בקיבוץ שבו נולד, בשירות הצבאי שלו, בבית הספר שניהל ובעירייה שבראשה הוא עומד - בכולם היה פטור מדאגות חניה. האיש החרוץ הזה כנראה לא הקדיש בכל חייו שעתיים לחיפוש חניה מסביב לשדרות רוטשילד, ואף פעם לא קיבל דו"ח חניה, ולפיכך אף פעם לא שכח לשלם דו"ח. הוא גם לא השתגע כשקנס הוכפל ואף שולש. האם אדם כזה, מאושר על פי כל קנה מידה עירוני, יכול להיות מודע למצוקה הנפשית שקנס כזה גורם?

ראש העיר, יש להניח, בהחלט מודע לבעיות החניה. יש, עם זאת, הבדל בין מודעות להתנסות. המודעות של חולדאי למצוקת החניה דומה למודעות של אהוד ברק למצוקת האשפוז. לברק אין מושג מה זה לשכב במסדרון בית חולים וחולדאי מעולם לא נאלץ לחפש חניה ליד העירייה. שניהם לא פונקו בצעירותם. הם גדלו בקיבוצים קשוחים שראו בנוחות מותרות וברווחה שחיתות. בבגרותם התחרטו על תפישת עולם זו ופיצו את עצמם בנדיבות.

אצל חולדאי שבה מצוקת החניה וחשפה את החינוך הקשוח שקיבל בנעוריו. מה הם צריכים חניה? הוא שואל, מה זה הפינוק הזה? שילכו ברגל, שיחנו בחניון, שייסעו באוטובוס. חולדאי, כאמור, כנראה לא חיפש אף פעם חניה. באוטובוס ודאי מזמן לא נסע.

טוב, אומרים לי, מי אמר שקובעי כללים חייבים גם להתנסות בהם?

הם לא חייבים, אבל כדאי שיתנסו. כדאי שראש עיר שמעולם לא חיכה לאוטובוס, יחשוב פעמיים לפני שהוא שולח מישהו לתחבורה הציבורית. ג'ורג' מונביוט, פעיל חברתי אנגלי אמר בדברי ביקורת על קובעי המדיניות בארצו ("TheMarker", 18.11): "אין להם שום ניסיון בעוני ובמחסור מהסוג שעתה הם ממיטים על אנשים".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

פה לא מדובר בעוני ובמחסור. מדובר פה פשוט בנהיגה וחניה בעיר. נהיגה וחניה בתל אביב דווקא יכולה להיות נעימה מאוד. כל מה שצריך זאת מכונית נוחה, נהג מסור, וחניה שמורה. מחלון מכונית כזאת העולם נראה יפה, יפה יותר מכפי שהוא נראה מסתם חלון של מכונית שמחפשת חניה.

חולדאי עצמו יושב במכונית כזאת, מבעד לחלון הוא רואה תושבים שהולכים ברגל ורוכבים על אופניים. איזה אזרחים מאושרים, הוא אומר לעצמו. ובבלוג שלו הוא ממהר לכתוב: "הראינו שהקביעה שישראלים לא יוותרו על הרכב הפרטי שלהם היא מופרכת".

מופרכת? ככה חושב מי שיש לו מכונית, נהג ומקום חניה. הוא מתרווח לו במושב האחורי ומחשבות נעימות על תשתיות לתחבורה ציבורית חולפות במוחו. הו, תשתיות מתוקות, כמה אוהבים ראשי עיר לדבר עליהן.

כשחולדאי מדבר על "תשתיות" הוא נשמע כאילו מדובר בשתיל צעיר ורך. האמת היא שהתשתיות רחוקות מלהיות שתילים רכים. הן כבר בנות ארבעים, לא צעירות ולא רעננות. ב-1970 הקים שמעון פרס, אז שר התחבורה (כן, כן, אותו פרס) את "צוות ההסעה ההמונית" שנועד "לפתח את תשתיות ההסעה ההמונית בגוש דן". תשאלו היום את פרס מה יצא מהצוות הזה, והוא יביט בכם בעיניים מאירות ויחייך כישיש שנזכר בתעלול נעורים נשכח.

לזכותו של חולדאי כדאי לומר שהנוסטלגיה של פרס לא מעניינת אותו. יש לו תשתיות לבנות וייקח זמן להקים אותן. בינתיים הוא מרשת את העיר בשבילי אופניים. אלפי רוכבים דוהרים שם ואף הרהור על חניה ומצוקותיה לא עולה בראשם. רוכבי האופניים חינניים, נהגי המכוניות מחוקים והולכי הרגל אפורים. חניה אין לאפורים האלה, אוטובוסים לא באים אליהם לתחנות ואופניים דורסים אותם במדרכות. עכשיו הם מארגנים עצומה ובה הצעה שאפתנית ואפילו נועזת: יסלול ראש העיר גם שבילים מיוחדים להולכי רגל, ולהם בלבד! בלי מסלולי אופניים, בלי ספסלים, בלי קטנועים, בלי פחים ובלי תמרורים, רק להליכה. זאת לא תהיה בעיה, תשתיות הרי כבר יש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו