טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לזמן מוגבל - מינוי לאתר ב-35 ש"ח לחודש  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טוטליות מוסיקלית

ארנון מרוז, מייסד מקהלת "אנקור", 1940-2011

תגובות

לא מזמן כתבה חיה סדן באתר "סלונה" כי מצאה מחברת מימי לימודיה בתיכון בויאר בירושלים ובה ראיון עם המורה למוסיקה ארנון מרוז. "לא יכולתי להבין בגיל 15 איך אדם יכול להיות רודף שוויון נלהב ומתנשא בבת אחת", כתבה אז. "היום אני יודעת שחזות של התנשאות היא דרך טובה להבטיח שתתקיים למידה בכיתה, בלי להרים את הקול ולנקוט בדרכים כוחניות אחרות... ארנון הסביר לנו שהתובענות שלו היא הדרך להביא אותנו להישגים והתעקש שאין דרך אחרת". כמו רבים אחרים שניסו להסביר את אישיותו המורכבת והתנהגותו השנויה במחלוקת, ניסתה סדן לקשר זאת לחוויותיו הטראומתיות כילד בשואה, "אבל הוא סירב לספק פרטים פיקנטיים".

מרוז, שנפטר מסיבוכים לאחר השתלת ריאה, נולד כפול קראוס במרסיי, לאב שנעלם ולאם קומוניסטית, שלחמה לצד הרפובליקאים במלחמת האזרחים בספרד, ועם כיבוש צרפת על ידי הנאצים הצטרפה לרזיסטנס והפקידה אותו בידי זרים. עם תום המלחמה לקחה אותו אמו למולדתה, יוגוסלוויה, אך גם שם שהה בבית יתומים משום שהיתה עסוקה בפעילות פוליטית. אולם שם התוודע למוסיקה: דודתו לקחה אותו לראות את האופרה "ריגולטו", ולימים סיפר כי מרגע עליית המסך ועד לצליל האחרון לא הפסיק לבכות מהתרגשות.

ב-1949 סר חנה של האם בעיני השלטונות. היא ברחה עמו לארץ ישראל, והפקידה אותו בקיבוץ יד מרדכי, שם גדל לבדו. אחרי השירות הצבאי למד מוסיקה במכללה לחינוך בתל אביב, התחתן ב-1969 עם חדוה איצקוביץ', ולזוג, שעבר לירושלים, נולדו נדב, עדו, מיכל ורויטל. מרוז למד קומפוזיציה וניצוח באקדמיה למוסיקה ולמחול ע"ש רובין. ב-1983, במסגרת הקונסרבטוריון שליד האקדמיה, הקים את מפעל חייו: מקהלת הילדים "אנקור". גם מבקריו מודים כי בכך שינה ללא הכר את פני המוסיקה הווקאלית של ילדים ונוער בארץ.

תלמידתו תמר רהב, מנצחת מקהלת "קולות מבשרת", אומרת כי בתוך שנים ספורות זכתה אנקור להכרה בינלאומית, וסחפה אחריה את שאר מקהלות הילדים בארץ. ב-1986 היא זכתה בפרס השני בתחרות של איגוד השידור האירופי, וב-1989 שידר האיגוד את "שירי ילדים" של מרדכי סתר בביצוע המקהלה. מלחינים ישראלים, ובעיקר אבל ארליך, כתבו יצירות במיוחד בעבור אנקור. מרוז הוביל את המקהלה אל הרמה הגבוהה הזאת בזכות חמש חזרות מאומצות בשבוע, וחתירה בלתי מתפשרת לשלמות. תלמידתו, זמרת הבארוק יעלה אביטל, מספרת כי בשל התמסרותו הטוטלית "הילדים האמינו כי ייתן את חייו על מנת שהיצירה תצא בדיוק כפי שרצה".

הדרך שבה הושגה ההצלחה עוררה תגובות מעורבות. נעמי גל כתבה ב"ידיעות אחרונות" כי "מקהלת הילדים אנקור נחשבת לטובה בארץ. על כך אין חולקים. מי שכן שנוי במחלוקת הוא המנצח ארנון מרוז, המאמין שכדי להפיק מילדים צלילים שמימיים יש להחזיק אותם קצר: להפחיד, להעניש, להעליב". המלחין מקס שטרן כתב לעומת זאת ב"ג'רוזלם פוסט" כי "מרוז מצליח ליצור אווירה שבה ריכוז תמידי אינו רק אפשרי, אלא נורמטיבי", ופסק: "מקהלת ילדים וירטואוזית". אורה בינור שמיט מ"מעריב" שיבחה את הצליל של המקהלה אך העירה כי "יש בהופעתה הרבה מכניות מאולפת". למי שמתקשה לחרוץ משפט על מרוז לא נותר אלא להאזין להקלטה של ה"סטאבט מאטר" של פרגולזי, שבה מפליאים ילדי אנקור לשיר עם הסינפונייטה הישראלית באר שבע בניצוחו של מנדי רודן, ולהתמקד במוסיקה.

שבע שנים אחרי שייסד את אנקור עזב מרוז את המקהלה והקים את אנסמבל "מודרנה", שעמו ביצע מוסיקה בת זמננו שלא זכתה לחשיפה קודמת. בין המבוגרים שלימד בולט הצלם פרדריק ברנר, האומר כי מרוז לימד אותו להיפתח ולהאזין לקולו הפנימי. ברנר שר בהלווייתו את קנטטה מס' 56 של באך ("אשא בשמחה את הצלב"). אושרה יעקב, שהזמינה אותו אחת לשנה לעבוד עם מקהלת "צליל" מהגליל העליון, אומרת כי דרכו הגיעה למשמעויות עמוקות ביותר בחייה המוסיקליים והאישיים. נגה פוקס, לשעבר מפקחת על החינוך המוסיקלי, ששרה תחת שרביטו, נזכרת כי היתה חוזרת הביתה נסערת, מתקשה להירדם. טלי שרים, שיחד עם עוד כמה מתלמידותיו שרה על קברו את "שחקי שחקי" בעיבודו, מיטיבה להסביר את התגובות הקיצוניות שעורר: "כל אחד נטל פיסה אחת מהפאזל ששמו ארנון מרוז וראה בה את חזות הכל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
tm_tools.isArticleType(article) : true