בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הם מיירטים גם ספרים

96תגובות

לא רק עיתונים, הם מיירטים גם ספרים. וזה לא יהיה נכון לשמור את השיחה הזאת "בינינו".

כבר לפני שבועיים נמסר לי שמחפשים אותי מהמלמ"ב, מאותו גוף בעל השם הטאוטולוגי - הממונה על הביטחון במערכת הביטחון. אפשר לתת להם את מספר הטלפון שלך?

טולפנתי, וקבענו פגישה בביתי. בשבוע שעבר הם הופיעו, נעים מאוד. אין לי זיכרונות טובים מפגישה קודמת עם יחיאל חורב, לשעבר ראש המלמ"ב והיום עזר לטייקון, שידיו רב לו בעסקי נשק באפריקה. אז, לפני 20 שנה, התרשמתי שהממונה מנסה להעמיד את השר במקומו. משום שנחשבתי לשותף סוד, ואף שימשתי כמשגיח על הוועדה לאנרגיה האטומית מטעם ראש הממשלה, יצחק רבין - התחייבה הבהרה: מי כאן בעל הבית; לחורב לא היה ספק.

באנו לדבר אתך על ספרך האחרון, פתחו. לרגע נתמלאתי סיפוק: אין זאת כי אם רוח אחרת נושבת כעת על הביטחון שבביטחון, שמתחיל להתעניין בספרי שירים. אך עד מהרה נתאכזבתי: לא בשירה עסקינן אלא בפרוזה, ב"לפיכך נתכנסנו", שהוא ספרי הלפני-אחרון. שמנו לב, אמרו, שאתה מתייחס לשיחה בין שמעון פרס לבן-גוריון, וזה מאוד בעייתי בעינינו; הייתי כמשתומם, מה לכוהני הביטחון בבית הקברות לספרים.

לא ידעתי מה לומר, על כן דיבר הרוגז מגרוני: ראשית, חברים, התרשלתם בתפקידכם, אתם נועלים את הארון לאחר שהמדפים התרוקנו, הספר נתפרסם לפני שלוש שנים, היטיב מכר, ואף זיכה את מחברו בתעודות זהב ופלטינה. ומה נעשה עכשיו, נצנזר אותו בדיעבד? ושנית, הרי הוא יציר דמיון ובדיון, מעין פנטסיה אישית, והא ראיה: סיומו במלחמת ששת הימים שנמנעה ברגע האחרון, וחבל שלא כך קרה במציאות.

וחוץ מזה, כלום אין לכם דאגות אחרות? לכו לראשי המדינה המכהנים, שכבר הסירו שישה צעיפי עמימות, ובימים האחרונים גם את השביעי. סירבתי להמשיך בשיחה: אני כופר בסמכותכם לבלוש אחר ספרות ולפקח עליה, סיכמתי. כך נפרדנו כידידים, ולאו דווקא בידידות.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

רק לאחר שעזבו, ניגשתי אל האיצטבה, הורדתי את הספר - לקרוא ולהיזכר: "אני יודע שאתה רואה במלחמה כוללת משגה נורא", אומר פרס לבן-גוריון בפרק האחרון, "הבעייתי". "שוב נבלע מחנות פליטים בעזה ובגדה ולא נוכל להקיא, נזרע הרס בירושלים ובמקומות הקדושים לנצרות ולאיסלאם, והעולם לא ישלים, נגיע עד לתעלה ונגורש כפי שגורשנו ב-56', נעלה לרמה הסורית, ומשנעלה - לא נוכל עוד לרדת אלא בכוח".

"אז זה הרעיון שלי", מגלה פרס לב.ג. בעמוד 194 את צפונותיו (עיין שם-שם): "ישראל תערוך ניסוי גרעיני, והקמים עלינו יבינו שלא ניתן לכלותנו, והמלחמה תהפוך למיותרת... אני משאיר לך את הרעיון שלי, תחשוב עליו, ואם יכלו כל הקיצין - אתה, בן-גוריון, תציע אותו בדיסקרטיות לממשלה".

"וב.ג. הגיע למסקנה", אני ממשיך וקורא, "שהטירוף כבר אחז בכולם, כל אחד רוכב על סוס פרוע ונוהג בשיגעון, גם שמעון". האם מיותר לשוב ולציין, שהשיחה הזאת - אני את כולה המצאתי? האם שוב עולה המציאות על כושר ההמצאה שלי?

עבר שבוע, ואני עדיין תוהה - מי, לעזאזל, שילח את הממונים על הביטחון בספר ובי, ומה בדיוק ביקש להשיג; ולמה דווקא עכשיו. יש למישהו השערה?

Read this article in English: The Visit



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו