בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בהעדר עלה התאנה של בג"ץ

9תגובות

רבות דובר על התפקיד שמילא בית המשפט העליון כעלה התאנה של הפוליטיקה הישראלית. בפסיקתו הוא הצליח לשמור על תחושה של שלטון חוק, שהיתה נכונה לגבי רוב אזרחי המדינה, גם אם לא לגבי כולם. בעזרתו נוצר מצג של שוויון אזרחי, שעליו יכולנו לבסס תמונת עולם של מדינה דמוקרטית ושוויונית שאנו גאים להשתייך אליה. במיוחד בשנים האחרונות מהווים פסקי הדין של בג"ץ כלי חשוב בהסברה הישראלית.

פסק הדין המורה על שילוב ערבים ביישובים יהודיים הוא עדיין מענה יעיל לחששות ביחס לאופייה של המדינה כ"יהודית". פעמים רבות הציל בג"ץ את ממשלת ישראל מהחלטות שהתקבלו בעידנא דריתחא, ולא מן הנמנע שהחלטות אלה התקבלו מתוך הערכה שבג"ץ ממילא לא יאפשר את מימושן.

לכן ייתכן שיש לשוחרי השוויון והחירות סיבה לצפות ב"אופטימיות זהירה" לעתיד המתגבש לנגד עינינו, שבו יעוקר כוחו של הבג"ץ וחירויות הפרט יוגבלו בחקיקה בלתי שקולה. בהעדר עלה התאנה תעמוד המערכת הפוליטית למשפט הציבור והעולם כולו, והיא תצטרך, סוף סוף, לשאת באחריות בלי להיתלות בגורם משפטי שמנקה אחריה, הגם שהוא סופג את ביקורתה. אולי כך, חשופים לביקורת, ייאלצו הפוליטיקאים לתת דין וחשבון במישרין.

דניאל בר און

אבל החשוב יותר הוא השינוי שניטרולו הצפוי של הבג"ץ יחולל בחברה האזרחית בישראל. שהרי בג"ץ היה לא רק עלה התאנה של הפוליטיקאים, אלא של הרוב היהודי במדינה שרואה עצמו שוחר חירות ושוויון. בפעולתו הבטיח בג"ץ בראש ובראשונה את אורח החיים של רוב הציבור היהודי-החילוני, מבלי שהלה יצטרך להתעמת עם המבקשים להגבילו במישור הפוליטי.

כך יכולנו כולנו לחוש שאנו חיים במדינה דמוקרטית שוחרת שוויון, וגם אם ממשלתה נתונה ללחצים מצד קיצוניים, ידענו שיש מי שיגן על המדינה ועלינו מהם. כך יכולנו גם לצמצם את מבטנו לדל"ת אמותינו בלי לחקור יותר מדי את הנעשה באזורים אחרים, מתוך ידיעה או תקווה, ששלטון החוק חל גם שם. בג"ץ היה לא רק עלה תאנה, אלא גם כדור הרגעה. והעיקר, בג"ץ נתן לנו תעודת פטור מהפוליטיקה: לשם מה ללכלך ידינו בכל אלה, אם ממילא בג"ץ עושה עבורנו את העבודה.

השלב הנוכחי, האגרסיבי מכולם, במערכה הארוכה לגימוד כוחו של הבג"ץ, צריך לשמש קריאת אזהרה לכוחות החברתיים הרדומים במדינה. נוח היה לנטוש את הזירה הפוליטית ולהשאיר את המאבק לבודדים. נוח היה ליהנות מהישגיהם של ארגוני זכויות האדם בבתי המשפט, מבלי לתרום אפילו לקופתם כמה שקלים בשנה.

הפריווילגיה הזאת אינה קיימת עוד, אבל זה רק אומר שהמערכה הפוליטית צריכה להתעורר. כלל לא ברור, ששוחרי החירות במדינה הם מיעוט אלקטורלי או גוף חסר השפעה פוליטית. העובדה שבשנים האחרונות רק בודדים התגייסו למאבק הפוליטי לא אומרת שהם מייצגים רק את עצמם. כלל לא בטוח, שסגירת אפיקי המימון הזרים לארגוני זכויות האדם תחליש אותם. אדרבה, יתגייסו אזרחי המדינה לתרום לארגונים אלה. מידה מסוימת של בושה צריכה לאחוז בהם למשמע הידיעה שעיקר המימון לארגונים שדאגו גם לרווחתם, הגיע מתורמים זרים.

היו כאלה שקשרו את מחאת האוהלים בקיץ האחרון עם "חוק החרם" הפוגעני, שאוסר לקרוא להחרמה של גוף או מוסד בשל זיקתו למדינת ישראל. אך גם אם המחאה היתה חברתית ביסודה ולא פוליטית, היא הוכיחה שפעולה משותפת היא קלה יחסית לארגון ושכיכר העיר יכולה להוות משקל נגד לקבוצות השולטות בקואליציה. היא גם הראתה, שאין מנוס מתיעול המחאה למסגרות פוליטיות מגובשות בדמות מפלגות וארגונים חברתיים. ייקח זמן ומאמץ לשנות הרגלים שהושרשו בשנים של פינוק בחסות הבג"ץ, אבל נראה שזו האפשרות היחידה שנותרה בעידן הנוכחי, למי שטובת המדינה וגם טובתו האישית יקרים ללבו.

פרופ' בנבנישתי מלמד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב

תל אביב, אוקטובר 2011. כשבג"ץ לא יוכל עוד לכסות על הבושה, אולי תתמלא הכיכר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו