300 אלף שקל, בבקשה

אמיתי זיו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אמיתי זיו

נוצרה באחרונה מוסכמה, כאילו יד העיתונאים נעשתה קלה על ההדק. כאילו דיבה פשטה בכל. הנה, למשל, אמר רובי ריבלין, המתנגד לחוק לשון הרע: "התקשורת הרוויחה את היוזמה הזאת ביושר, אבל הצעת חוק זאת איננה מידתית". יאיר לפיד אמר: "אני לא רוצה להיות חלק מהברנז'ה השמאלנית בתקשורת. יש לה מניה לא קטנה בסיבות שהביאו אותנו להיום".

אלא שזה לא נכון. על פי מחקר מ-2004 (שטרם פורסם במלואו) של ד"ר תמר גדרון מהמכללה למינהל ("הארץ", 22.11), אין גידול במספר פסקי הדין בתיקי לשון הרע - 60-70 פסקי דין בממוצע בשנה - ו-50% מהתביעות נדחות. כך שאין מדובר ב"מכת מדינה" אל מול מאות אלפי הידיעות המתפרסמות בכל שנה. גם מציעי החוק, חברי הכנסת מאיר שטרית ויריב לוין, לא טרחו לתמוך את הצעת החוק בנתונים שמראים על צורך דחוף בחקיקה כזאת.

לחצו לייק לקבלת כל העדכונים והפרשנויות ישירות לעמוד הפייסבוק שלכם

לנוכח זאת, מה שלפיד וריבלין עושים הוא, למעשה, לשון הרע. הם מוציאים את דיבת העיתונאים, בלי לבדוק את העובדות או בלי שיוכלו להוכיח את האמירות בבית המשפט. היות שהדברים נאמרו על במה ציבורית: 300 אלף, בבקשה, מכל אחד.

ואולי כן נהפכה לשון הרע למגיפה, אבל לא בעיתונות, אלא במשכן הכנסת, שחבריה נהנים מחסינות מהותית נגד תביעות לשון הרע. הנה, למשל, ח"כ מיכאל בן ארי, שאמר על "הארץ" "עיתון של טרוריסטים שאין כדוגמתם" ו"עיתון של אנשים בוגדים" - 300 אלף שקל, בבקשה. או שר החוץ אביגדור ליברמן, שהאשים ארגוני זכויות אדם בסיוע לטרור - 300 אלף שקל, בבקשה. ויוזם החוק שטרית, שאמר: "לצערי, בשנים האחרונות נוצרה תחרות (בעיתונות) שקצת מדלגת על הבדיקה והרצינות". אמת דיברת? יש לך הוכחה לזה? אם לא - 300 אלף שקל, בבקשה. וח"כ לוין, שדיבר ב"רדיו ללא הפסקה" והלין על ה"נורמה" שנוצרה, לדבריו, קודם לכתוב דברים ורק אחר כך לבדוק - מיליון שקל וחצי. בלי בבקשה ובלי תודה.

האמת, קצת נמאסו ההכפשות. אנו העיתונאים, שומרים גאים של הדמוקרטיה, רואים במקצוע שלנו שליחות וכותבים בחרדת קודש כל מלה. אנו חושפים שחיתויות ומסייעים לתקן עוולות. בלעדינו - אין דמוקרטיה בישראל. ומי שרוצה לטעון אחרת - שיוכיח.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ