למעשה, תרומה לדמוקרטיה

משה ארנס
משה ארנס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
משה ארנס
משה ארנס

האם היה פרנקלין רוזוולט, הנשיא הדמוקרטי הגדול שהוביל את אמריקה לניצחון על גרמניה הנאצית, רודן? זו היתה ההאשמה שהוטחה בו ב-1937, כשניסה לשנות את הרכב בית המשפט העליון, לאחר שזה קבע כי אחדים מחוקי הניו דיל היו מנוגדים לחוקה.

מתנגדי רוזוולט ביקרו את הצעת החוק לרפורמה של ההליכים המשפטיים - שאותו ניסה להעביר בקונגרס - בטענה, שהנשיא רוצה לבחור לו שופטים שיטו משפט לטובתו. מטרת החוק היתה לתת לנשיא סמכות למינוי שופטים נוספים לבית המשפט, שהרוב השמרני בו ביטל אחדות מיוזמות החקיקה של רוזוולט, שנועדו לחלץ את המדינה מהמשבר הכלכלי. החוק לא אושר לבסוף בקונגרס, וגם הסתבר שלא היה נחוץ, לאחר שאחד מהשופטים בבית המשפט העליון פרש לגמלאות.

הואיל ושופטי בית המשפט העליון בארצות הברית ממונים על ידי הנשיא לכל ימי חייהם - מדובר בהליך פוליטי. נשיא שמרן ימנה שופטים שמרנים, ולהיפך. הרכב בית המשפט בכל זמן נתון תלוי, למעשה, בתוצאות הבחירות לנשיאות ובתוחלת החיים של השופטים המכהנים. למרות הטיב הפוליטי של המינויים לבית המשפט העליון, הציבור בארה"ב חולק לו כבוד רב.

המקרה האמריקאי עולה במחשבה לנוכח ניסיונות של הכנסת להשפיע על הרכב בית המשפט העליון וטענת השמאל, ולפיה הרוב בכנסת פוגע באופי הדמוקרטי של המדינה. לפעמים, בלהט הוויכוח, אפילו מוטחת בתומכים בשינוי ההרכב הנוכחי של בית המשפט העליון מלת הגנאי "פשיסטים". זה לא ראוי יותר מהאשמת רוזוולט ברודנות.

שופטי בית המשפט העליון בישראל אינם מתמנים לתפקידם בהליך פוליטי, אך ברור שיש להם דעות פוליטיות. האם מסוגלים הם להפריד בין דעותיהם הפוליטיות לבין ההחלטות שעליהם לקבל בעניינים בעלי תוכן פוליטי? אין ודאות בכך.

אחת הדוגמאות הבולטות היא החלטת בית המשפט העליון לאשר את התוכנית של אריאל שרון לעקור מתיישבים מגוש קטיף ומצפון רצועת עזה, נושא רווי תכנים פוליטיים. הפן המשפטי החשוב ביותר בפרשה היה השאלה, אם פינוי בכפייה של 10,000 ישראלים מבתיהם אינו הפרה של זכויותיהם האזרחיות. אחרי הכל, כל אזרחי ישראל, בלי קשר להשקפתם הפוליטית, רואים בבית המשפט העליון את המגן האחרון של זכויות האזרח שלהם.

בית המשפט אישר את תוכנית ההתנתקות והצהיר, כי אף שמדובר בהפרת זכויות אדם של אזרחי ישראל - הפרה זו היא מידתית. אין ספק, ששיפוט בעייתי זה יהיה נושא לוויכוחים עוד שנים רבות, ואפשר ליחסו להרכב בית המשפט.

הרכב בית המשפט נקבע בידי ועדה, שמספר משמעותי מחבריה הם שופטים מכהנים בעליון, כך שניתנת להם ההזדמנות להנציח את הרכבו. בנסיבות אלה, לגיטימי לחלוטין מצד חברי כנסת - החשים כי הרכב בית המשפט אינו מייצג נאמנה את רוח רוב אזרחי ישראל - לרצות לחולל שינוי בהרכב הזה, המעורר אי-אמון בקרב חלק מהציבור.

אין בכך שום דבר לא דמוקרטי. להיפך. הקפאת ההרכב הנוכחי של בית המשפט איננה, מן הסתם, לטובת הדמוקרטיה הישראלית. לעומת זאת, הצורך להבטיח את האמון המלא של רוב אזרחי ישראל בשיפוט של בית המשפט העליון הוא בעל חשיבות עליונה לדמוקרטיה הישראלית.

Read this article in English: On 'dictators' and democracy

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ