בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצד האפל

23תגובות

מול הביקורת הבינלאומית והמקומית, ממשלת ישראל מנסה למצוא הצדקה לחוקיה האנטי דמוקרטיים באמצעות השוואה לחוקים הנהוגים במדינות דמוקרטיות. כך למשל על הצעות החוק הנוגעות להליך מינוי השופטים, היא טוענת שהליכים דומים נהוגים בארצות הברית, ובאשר לחוקים אנטי-פלסטיניים, כמו חוק הנכבה, היא מנופפת בעיקרון הגרמני של "דמוקרטיה מתגוננת".

יש משהו מעודד בכך שהקואליציה עדיין מתאמצת לשוות למעשיה חזות מהוגנת ולהשיג לגיטימציה בינלאומית על ידי השוואה לנעשה במדינות דמוקרטיות, אולם השוואה שאינה מביאה בחשבון את הנסיבות הפוליטיות וההיסטוריות של המדינות הללו היא מטעה ושגויה. אמנם למדינות המערב עבר מתועב - שואה, עבדות ואפרטהייד - אולם כיום מדובר במשטרים המבוססים על זכויות האזרח ועקרון הפרדת הרשויות.

לבית המשפט העליון האמריקאי יש היסטוריה ארוכה של ביקורת שיפוטית. לפני עשור הוא אפילו קבע את זהות נשיא ארה"ב - בהתמודדות בין ג'ורג' בוש לאל גור - ברוב של שופט אחד בלבד. שום מנהיג פוליטי לא קרא אז להגביל את כוחו של בית המשפט, והחלטתו כובדה עד תום. לאחר בוש בחרו אזרחי ארה"ב לנשיא את ברק אובמה, המשתייך למיעוט השחור. בישראל לעומת זאת הכנסת מנסה לפסול את מפלגות המיעוט הערבי בכל מערכת בחירות. גרמניה משתמשת ב"דמוקרטיה מתגוננת", כדי להגן על זכויותיהם של מיעוטים אתניים מפני פוליטיקאים גזענים, לא להיפך. ובזמן שהאיחוד האירופי מנסה לקדם זכויות אדם גם מחוץ לגבולותיו, ממשלת נתניהו מנסה דווקא להגביל את קידומם של עקרונות אלה בישראל.

בלומברג

הפוליטיקה ההשוואתית שנוקטת ממשלת נתניהו משחקת גם בפער שבין רטוריקה פוליטית "בפנים" לשיח הדיפלומטי "בחוץ". בעוד היא מותחת ביקורת על השפעתו של בית המשפט העליון, משרד החוץ שלה מקדם בחו"ל את הטענה כי בית משפט זה הוא החזק ביותר בעולם. בעוד רוב הימין מסית נגד חברי הכנסת הערבים, הטיעון העיקרי שנציגי ישראל בחו"ל מעלים כדי להתמודד עם המגדירים את ישראל מדינת אפרטהייד הוא ייצוג המיעוט הערבי בכנסת. ידיד אמריקאי סיפר לי בשמחה, שבאחרונה שמע דיפלומט ישראלי ימני משבח את ההצלחות של מרכז עדאלה, כדי להראות עד כמה ישראל מחויבת לזכויותיהם של אזרחיה הערבים.

עורכי דין העוסקים בהגנה על זכויות אדם נוהגים לעתים קרובות להישען על השוואות למשפט במדינות המערב, בעתירות בפני בג"ץ. באחרונה גילינו כי ההשוואה האפקטיבית היא זו המתייחסת למדינות אלה דווקא בתקופות החשוכות שלהן, שכן היא מעידה שגם בימים קודרים של הפרדה גזעית ואפרטהייד בתי המשפט הצליחו לפעמים להגן על זכויות האדם. גילינו לדוגמה, שבעתירה נגד חוק החרם, ההשוואה הנכונה היא לתקופת ההפרדה בארצות הברית, שם בית המשפט הגן על חופש הביטוי של ארגונים שחורים שהחרימו חברות גזעניות; שבעתירה נגד חוק האוסר על איחוד משפחות ערביות בישראל ראוי להזכיר שבתי המשפט בתקופת האפרטהייד בדרום אפריקה ביטלו הוראה דומה בנוגע לאיחוד משפחות שחורים באזורים עירוניים, ושבדיון על חוק הנכבה כדאי לציין שלא זו בלבד שעמים ילידים רבים במדינות כארה"ב, אוסטרליה וקנדה עדיין מציינים את יום העצמאות כיום טרגי, אלא מדינות אלה אף מממנות חלק מימי הזיכרון הללו, לאחר שהכירו בעוול ההיסטורי שגרמו.

אפילו כשמדובר בחוקים המתייחסים למימון ארגוני זכויות האדם, אפשר למצוא בדרום אפריקה דוגמה הפוכה. לא השלטון שם מנע מארה"ב וממדינות אירופה לממן ארגוני זכויות אדם, אלא דווקא ארגוני זכויות האדם המקומיים הם שאיימו על מדינות המערב שיסרבו לקבל מהן מימון אם לא יטילו סנקציות על משטר האפרטהייד.

אכן, כאשר שמים את חוקי ממשלת נתניהו בהקשר הרלוונטי, ברור לחלוטין לאיזה צד של ההיסטוריה הם שייכים.

עו"ד ג'בארין הוא מנכ"ל עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל. הדעות הן שלו ואינן מייצגות את עדאלה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו