בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא בשלים למשמורת משותפת

16תגובות

באחרונה הורה שר המשפטים לוועדת שניט לחזור ולהתכנס, כדי להכריע בדבר האפשרות לביטול חזקת הגיל הרך בחקיקה. אכן, ההורות בעידן שלנו נמצאת בתהליך שינוי מבורך. אנו רואים יותר ויותר אבות נשואים המעורבים בגידול ילדיהם. אך האם זהו המצב גם לאחר הגירושין? האם אנו כבר בשלים לחקיקה שמניחה מראש שאבות בכל המגזרים מוכנים ויכולים למלא את תפקידם ההורי באופן שווה לאם בלא קשר לגיל ילדיהם?

אם המלצות ועדת שניט יהיו מבוססות על הנחה זו, הנפגעים מהן יהיו הילדים. הם יהיו קורבן להתדיינויות ארוכות ויקרות באשר לטובתם. כיום חלק מההתדיינויות הללו נחסך מהם הודות לקיומה של "חזקת הגיל הרך", הקובעת שכברירת המחדל תינתן המשמורת על ילדים מתחת לגיל שש בידי האם. ככל חזקה, גם חזקה זו ניתנת לסתירה בבית המשפט, היכול להחליט שהמשמורת תהיה בידי האב או בידי שני ההורים.

למרבה הצער, לא תמיד טובת הילד עומדת לפני ההורים המתגרשים כשיקול ראשון במעלה. חשבונות אישיים, תחושת עלבון ונקם מתגברים לא אחת על תפישת הילד כאדם בפני עצמו, בעל צרכים, רגשות ומאוויים, וכבעל זכות לקשר עם שני הורים. בעת כהונתי כשופטת הייתי צריכה לשכנע אלפי גברים לגלות יותר אחריות ומעורבות בחיי ילדיהם לאחר הגירושין.

דוגמה בולטת לקושי של ההורים להתחשב ב"טובת הילד" היא השימוש המוגבר ב"משמורת משותפת" (הורות פיסית משותפת), שפירושה המעשי הוא טלטול הילד כמעט מדי יום לבית אחר. אני מתקשה לראות את טובת הילד במשמורת משותפת, שהיא פרי ראיית הילד כרכוש ולא כאדם; רכוש המתחלק חצי חצי בין הורים שאינם יכולים, מטעמים אנוכיים או כלכליים, לוותר ולבחון מהי באמת טובת הילד.

על פי מחקרים עדכניים, המשמורת המשותפת איננה עומדת בדרך כלל במבחן טובת הילד, במיוחד בגיל הרך. ביולי האחרון פורסמה חוברת של כתב העת המכובד Family Court Review, ובה מחקרים אחרונים בסוגיה. מעניין במיוחד לציין שבאוסטרליה, ששינתה ב-2006 בחקיקה את חזקת הגיל הרך תוך מתן העדפה למשמורת משותפת, התגלו ממצאים מאירי עיניים ומדאיגים. ראשית, אחוז גבוה מאוד של ילדים חזרו לאמהותיהם למרות ההסכמות והפסיקות. שנית, פעוטות מתחת לגיל ארבע שטולטלו מבית לבית במסגרת המשמורת המשותפת, סבלו מדחק נפשי קשה ומפגיעה בהתפתחותם. האם מישהו מאותם הורים, שכה בנקל חורטים על דגלם את נס ה"משמורת המשותפת", היה מוכן לנדוד כל יום לדירה אחרת, למיטה אחרת, לסביבת מגורים אחרת?

אם ועדת שניט תמליץ, כי בכל מקרה של אי הסכמה בין הורים יובא הסכסוך לבית המשפט שיחליט על פי טובת הילד, יהיה זה תמריץ להארכת ההתדיינויות, שגם כיום הן ארוכות, מתישות ויקרות. מדוע להגיע להסכם כאשר אפשר לריב ואולי להשיג יתרונות במאבק?

מי שייצאו נשכרים ממהלך כזה יהיו המומחים, שיתבקשו לחוות דעתם באשר לטובת הילד; כידוע, חוות דעת הן יקרות ומאריכות את משך ההתדיינות. כדי שטובת הילד אכן תהפוך לשיקול ראשון במעלה בהחלטות הנוגעות לגורלם של ילדים, צריך להטמיע את האחריות המשותפת של הורים בשיח החברתי והמשפטי. כשתתבסס אחריות זו בקרב זוגות נשואים, יהיה מקום לשקול את שינוי חזקת הגיל הרך. נזדקק אז לנוסחה שתעמיד את הילד במרכז ותבדוק את האחריות המשותפת של ההורים בעת חייהם המשותפים, ולא רק מרגע הפירוד.

המרקם הסבוך של יחסים בתוך המשפחה, הכפופים בישראל לדיני המעמד האישי, לא ישתנה רק בעקבות שינוי ממד אחד באחריות ההורית - חזקת הגיל הרך.

השופטת (בדימוס) רוטלוי היתה יו"ר הוועדה ליישום האמנה בדבר זכויות הילד בחקיקה בישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו