בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היכן השפויים בממשלה

146תגובות

בנאים מסין, חקלאים מתאילנד, רופאים מהודו (זול יותר להביא את הקברנים), עובדים כלליים (זהות לא ידועה) מגבול מצרים, ומי יודע, אולי גם נייבא חיילים נטולי תעסוקה מצבאו של מועמר קדאפי. אגב, הישיבות עם ראש הממשלה מוקלטות כולן; הכי פשוט לשלוף את ההקלטה ולדעת מה באמת נאמר בעניין הרופאים מהודו. זה לא סוד מדינה.

שימוע לשופטים (זה לא ייגמר בערכאה העליונה), חוק לשון הרע לתקשורת ולפרט, ערוץ 10 כבן ערובה אחרי שהערוץ הממלכתי כבר נלקח בשבי, איסור העברת תרומות לעמותות מסוימות, הרופאים המתמחים, עובדי הקבלן, מחאה חברתית שנמוגה בעשן ועדת טרכטנברג, הגרעין האיראני, קרנות הפנסיה שהעלו את כספי החוסכים באש האג"ח של ענקי הכלכלה הישראלית, החרמת חיילות שרות, ועוד ועוד (הרשימה המלאה שמורה במערכת).

לבדו - אף לא אחד מן הנושאים הללו אינו מהווה סיבה מספקת להקמת קול צעקה. אבל ההצטברות של כולם ביחד, והתהליך שאנו עוברים, צריכים להדיר שינה מעינינו. גם אם אף לא אחד מן הנושאים הללו לא יצלח את משוכות החקיקה - יש בעצם קיומו על סדר היום משום עדות מספקת למגמות המתפתחות בחברה הדמוקטטורית בארצנו.

כל הנושאים הללו חוברים יחדיו למגמה הרסנית, שנועדה להגביל את חופש הביטוי ולמנוע את הזכות להביע עמדות ולבצע פעולות חוקיות, שאינן עולות בקנה אחד עם רצון השלטון על מרכיביו הקואליציוניים השונים.

אינני חסיד של אנרכיה תקשורתית (וספק אם ניתן לחשוד בי שנהניתי ממעמד של אהוב התקשורת) בכל הנוגע לבוטות וחוסר ההקפדה על האיזונים הנדרשים בדיווח ובפרשנויות. אך מכאן ועד לניסיון להפוך הקערה על פיה בדרך של חקיקה האופיינית למדינות עולם שלישי - הדרך רחוקה. "הלאמת" אמצעי תקשורת, גם אם היא נעשית בדרך דמוקרטית, היא אם כל חטאת. אמנם, פסיקות מסוימות של בית המשפט העליון נראו גם בעיני, לפעמים, כהתערבות בוטה בסמכויות השלטון, אך למדתי שבמקום שבו קיים ריק שלטוני הוא מתמלא על ידי אחרים.

כבן הארץ הזאת אינני רואה מקום לשריוני תפקידים על רקע עדתי. הכישורים והיכולת הם הדבר היחיד שצריך להוביל לבחירת שופטי בית המשפט העליון. אם מחליטים לשריין מקום לשופט מזרחי אז מדוע לאחד בלבד? מה המפתח להקצאה מוזרה זו? ואם יש חמישה שעונים על כל הדרישות, הם ייפסלו?

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

פעולותיהן של חלק מן העמותות שהוזכרו בנוגע לחוק להגבלת התרומות הן לצנינים בעיני, ואיני מסכים למלה מדבריהן, אך הפתרון אינו בסתימת הפיות אלא בבחינת המעשים שלנו, כחברה, שהובילו להקמתן. על שירת החיילות לא נותר כבר מה לומר, רק להיזכר בשירת דבורה. בימי קדם זה היה שונה.

כבר הבנו שהשלטון הנוכחי הרים ידיים בכל הנוגע לתדמית שלנו בזירה הבינלאומית. ואולם, נראה שהוא עושה כל מאמץ לחזק את הדימוי השלילי הזה גם בכל מה שנוגע ליסודות החברה הדמוקרטית הישראלית. לא ייתכן שלמען הישרדות שלטונית או בגלל חשש מביקורת יפרקו כאן נכסי צאן ברזל. לקולות השפויים שבתוך הממשלה אסור להסתפק באמירות נרפות. עליהם לפעול מבפנים כדי להשפיע ולעצור את הסחף בטרם יהיה מאוחר מדי. הכיסא הוא לא המטרה כי אם האמצעי, ומותר לנו לחלום בהקיץ ולקוות שגם הדרג המחליט ייזכר בכך מדי פעם. העול מוטל על כתפי ראש הממשלה. אין די בדיבורים על ליברליות. צריך להפוך את המלים למעשים ויפה שעה אחת קודם.

הכותב הוא רמטכ"ל בדימוס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו