בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראל מעדיפה שלום קר

59תגובות

מה שמו של מנהיג האחים המוסלמים במצרים? איך בדיוק קוראים לראש מפלגת אל-נהדה בתוניסיה? או שמו של ראש התנועה האיסלאמית במרוקו? אפשר היה לצפות שהשמות הללו יהיו בני בית במדינה שחרדה כל כך מן "ההשתלטות האיסלאמית" במזרח התיכון, וחוששת שהסכם השלום בין ישראל למצרים יתמוטט.

אבל מדוע לשנן שמות חדשים של יריבים כאשר נוח יותר, מובן יותר ובעיקר מאיים יותר לדבר על "האיסלאם". כי כאשר האיום נושא שם קולקטיבי הוא מסיר מישראל את האחריות ליחסים הקשים עם מדינות ערב ועם המשטרים העתידיים בהן. אויב קולקטיבי מציב אותה במקום טוב ובשוחה אחת עם "המערב". פתאום מוצאת ישראל נחמה בכך שה"איסלאם המרוקאי" שזכה בבחירות לפרלמנט איננו כמו "האיסלאם של האחים המוסלמים" וקרוב יותר ל"איסלאם הטורקי", שפתאום הוא "איסלאם טוב" אחרי שלפני רגע היה בעצמו ה"איסלאם של ארדואן הרדיקלי".

לחצו לייק לקבלת כל החדשות והפרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

התעצמותן הפוליטית של מפלגות בעלות מצע דתי איננה צריכה להפתיע. עוד לפני המהפכות החוקה ברוב מדינות ערב הגדירה אותן כמדינות שבהן ההלכה היא מקור ראשי לחקיקה. כאשר אורח החיים של רוב האזרחים נשען בין היתר על יסודות דתיים, רק טבעי הדבר שגם חלק מן השלטון יונח בכיסן של המפלגות הדתיות. מי שהמשוואה הזאת איננה מובנת לו יוכל להחליף את המונח "מדינות ערב" במונח "מדינת ישראל", שבה מפלגות דתיות מכתיבות הן את אורח החיים והן את מדיניות החוץ.

אבל אורח החיים של אזרחי מדינות ערב איננו מעניין את ישראל. גם לא הדמוקרטיה הערבית שעלולה להצמיח משטרים דתיים. ישראל מעדיפה לנתק את הקשר בין האזרחים המוסלמים למדיניות החוץ של מדינתם. כך היא התרגלה במשך עשרות שנים ביחסיה עם ירדן, מצרים או הפלסטינים. שלום, גרסה ישראל, עושים עם מנהיגים, רצוי רודנים, ולא עם עמים. המנהיגים, היא האמינה, כבר יכריחו את העם לאהוב את ישראל. מכאן גם התימהון, הכעס והתסכול על השלום הקר עם מצרים וירדן. בשנות כהונתם של מובארק וחוסיין לא היה אפשר אפילו להאשים את "האיסלאם" בהקפאת השלום. אינטלקטואלים שמאלנים - סופרים מצרים כמו עלא אסוואני (מחבר "בית יעקוביאן") או סונע אללה אברהים, שסירב לקבל פרס על יצירתו מידי שר התרבות המצרי משום שבעיניו מדינה מושחתת, וכזאת שמקיימת יחסים עם ישראל הכובשת, אינה זכאית להעניק פרסי תרבות - אינם רדיקלים מוסלמים, רחוק מכך. אגודות העיתונאים, הסופרים והבמאים במצרים ובירדן החרימו וממשיכות להחרים את ישראל לא בגלל דתיותם של חבריהן (רובם ליברלים), אלא בשל מדיניותה בירושלים ובשטחים.

גם בעת המהפכה בתחריר, כאשר ישראל כמעט נעדרה לחלוטין מן השיח הציבורי, הדתי והחילוני במצרים, היו בקרב "צעירי המהפכה", נוער הפייסבוק, וגדודי גולשי האינטרנט, כאלה שראו בהסכם הגז שחתם מובארק עם ישראל פשע של שחיתות שיש להענישו עליו. כל אלה הקפידו לשמר את השלום הקר, ולבנות באמצעותו את חומת ההפרדה בין המשטר לבינם. אם תרצה ישראל "לחמם" את השלום, הם אמרו, יהיה עליה לשלם מחיר במטבע פלסטיני. זו לא היתה תביעה "איסלאמית"; לא ייאמן, אבל היו אלה חילונים גמורים שעמדו על כך.

את המחיר הזה ישראל לא רצתה ואיננה רוצה לשלם. בתחרות בין שלום חם עם מצרים לשיכונים בהר חומה או מאחז מגרון, ניצחו המאחזים. מוטב שלום קר, עם הסכם גז, נפט ומתווכת עם חמאס, מאשר שלום חם ויקר. וכמו לפני נפילת מובארק, גם עכשיו סומכת ישראל על כך שהסיוע האמריקאי למצרים ישמש ערובה להמשך קיומו של הסכם השלום ובמידת הצינון הראויה.

וכרגיל, ישראל מתחילה להכשיר את האין-פרטנר המצרי. הוא איסלאמיסטי, רדיקלי, אנטישמי, שאינו מבין את תורת הקריצות של מובארק. בגללו יתרסק השלום. הרי כולם מבינים מה זה איום איסלאמי.

Read this article in English: Peace is served cold



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו