בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכה בגוש אמונים והצל את ישראל

שורשי האידיאולוגיה שעדיין מניעה את המדינה הם בעין חרוד ובנהלל, ולא באלון מורה ובקדומים. גוש אמונים ניסה ללכת לאורם. תשובה לעמוס שוקן

126תגובות

לפני כ-30 שנה פסקה הפעילות של גוש אמונים, ומנהיגיו הלכו איש לדרכו. מעטים, כמו חנן פורת ז"ל, פנו לפוליטיקה. שם, במקום שלא התאים לאופיים ולערכים שלהם, אבדה תנופתם. ואבדה, במידה לא מעטה, גם תנופת המפעל שחוללו. מנחם בגין הבטיח שיקומו הרבה אלוני מורה, אך היה ראש הממשלה הראשון שהקפיא הקמת יישובים ביהודה ובשומרון, ולימים עקר את ההתיישבות הפורחת בצפון סיני. האיש שכונה על ידי התקשורת "אבי ההתנחלויות", אריאל שרון, ביצע את העקירה האכזרית של גוש קטיף, וראש הממשלה הנוכחי, ראש הליכוד, הכריז על "שתי מדינות לשני עמים", ובכך הניף, להלכה, את חרב העקירה על כלל מפעל ההתנחלות.

עובדות אלה מוכרות היטב לעמוס שוקן, ואף על פי כן הוא טוען ("חיסולה ההכרחי של הדמוקרטיה", "הארץ", 25.11) כי אין עוד גורם במדינה עם עוצמה אידיאולוגית כגוש אמונים וכי לאידיאולוגיה שלו השפעה שלילית על כל מה שמתחולל כאן מאז מלחמת ששת הימים. זאת ועוד: ממשלות ישראל לדורותיהן הן "כלי של גוש אמונים".

הנה, על פי המאמר, מקצת ממעללי גוש אמונים: הדחת פוליטיקאים, פרשנות פרוורטית של היהדות, השלטת אפרטהייד, מסע חקיקה אנטי דמוקרטי והשמצות פרועות נגד בית המשפט העליון, נגד ארגוני זכויות אדם ונגד העיתונות. לא רק ממשלות ישראל הן כלי של הגוש, גם הנשיאות האמריקאית: "הצלחה גדולה יש לאידיאולוגיה הזאת דווקא בארצות הברית". השדולה היהודית "מכורה לחלוטין לאידיאולוגיה של גוש אמונים... (ולכן) אין זה אפשרי לנשיא אמריקאי לנקוט מדיניות אקטיבית נגד האפרטהייד הישראלי".

על פי המאמר, גוש אמונים גם מתקשר לסכנה הקיומית הגדולה ביותר לעתיד המדינה, הפצצה האיראנית: יצחק רבין, שחשש מתוכנית הגרעין של איראן, החל לנטרל אותה באמצעות אסטרטגיית שלום, אסטרטגיית אוסלו. עם אידיאולוגיית הגרעין האיראני והטרור הפלסטיני הוא כבר היה מסתדר, אך רק נגד אידיאולוגיה אחת כוחו לא עמד לו: "התברר שאסטרטגיית אוסלו התנגשה באידיאולוגיה אחרת, חזקה יותר: האידיאולוגיה של גוש אמונים". הנה, לאחר שגוש אמונים הביא עלינו את האפרטהייד והשחיתות המוסרית, הוא גם הוסיף חטא על פשע והכשיל את אוסלו (הוא, ולא מרחץ הדמים שבו פתח יאסר ערפאת בעודו חתום על הסכם אוסלו).

"ובגלל אי החוקיות האינהרנטית שלו" (רק כלפי הרוע המוחלט נוקטים לשון כזאת) גוש אמונים פועל להפוך את פעולותיו הבלתי חוקיות לחוקיות - על ידי שינוי חוקים ושינוי הפרשנות המשפטית לחוקים. חוק החרם "מכוון למנוע אפשרות לטפל באפרטהייד הישראלי כפי שטופל האפרטהייד הדרום אפריקאי". וכאן מובאת ההשוואה ההיסטורית המתבקשת, "והיו דברים מעולם במקומות אחרים ובזמנים אחרים". ואם לא די באינסינואציה זאת, המאמר מציג כיבוש אסטרטגי נוסף של גוש אמונים: בית המשפט העליון. האחרון "התיר את מפעל ההתנחלות... ולמעשה שיתף פעולה עם האידיאולוגיה של גוש אמונים".

האידיאולוגיה של הגוש, קובע שוקן, מונעת ממוטיווציה דתית, ומכאן קנאותה. אך העובדות ההיסטוריות הן, שהציונות החילונית היתה קנאית יותר מהדתית. הדתית הפקידה את גורל העם בידי שמים; וידוע מה עבר על העם בהמתנה הפסיבית לבואו של המתמהמה הזה. המשיחיות של גוש אמונים היתה פחותה מזאת של הציונות החילונית. נדרש חזון משיחי יוצא דופן כדי להתנחל בגדרה, באום ג'וני ובחדרה. נדרשו כוח ואמונה יוקדת בציונות ובסוציאליזם כדי להקים ולשרוד בדגניה ונגבה, ולהאמין שממעט זה תצמח מדינה יהודית. מסירות נפש והקרבה נדרשו מחלוצי העמק, הגליל והנגב. כדי להיאחז ביהודה ובשומרון - כשכבר קיימת מדינה ויש צבא - נדרשה, בסך הכל, קצת חלוציות.

דוד בן גוריון, ולא חנן פורת, הכריז ש"מגמתה העליונה של מדינת ישראל היא גאולת ישראל". הוא גם אמר, שהזכות לארץ ישראל היא "זכות האומה לדורותיה, זכות שאינה ניתנת להפקעה בשום תנאי" (ציטטתי פעם דברים אלה - שבן גוריון אמר ב-1937 בקונגרס הציוני ה-20 בציריך - בפני פורום של מחוקקים ואנשי תקשורת אמריקאים. אחדים מהמשתתפים היהודים חשו, כמה צפוי, אי נוחות לנוכח טיעון פרימיטיבי זה. רוב האחרים, לא יהודים, הינהנו בהסכמה).

שורשי האידיאולוגיה שעדיין מניעה, בעוצמה פוחתת, את המדינה הם שם, בעין חרוד ובנהלל, ולא באלון מורה ובקדומים. גוש אמונים אימץ שורשים אלה וניסה - בתוספות משלו - ללכת לאורם. ההצלחה, כידוע, חלקית. ממשלות ישראל הקימו יישובים ביהודה ובשומרון מכוח שורשים אלה ולא בשל כוחו המאגי של גוש אמונים. ולא למען סיוע במימוש האידיאולוגיה הדתית של הגוש הכשיר בית המשפט העליון את מפעל ההתנחלות. תמצית התחושות הציוניות שנותרו בלב השופטים הן שהביאו לכך.

אחת מאבני היסוד של התפישה הרב תרבותית היא קבלת "האחר", השונה; כיבוד דעותיו למרות השוני והזרות. אבל בישראל הנאורה, האחר המועדף הוא האויב, בן המיעוטים ומהגר העבודה. "אחר" אחר, גוש אמונים, מעורר אצל עמוס שוקן יחס שונה לחלוטין. "אחר" זה הוא דמוני, מפחיד, חורש רע, וידו, כמו יד היהודי הסטריאוטיפי, בכל. הוא שולט בממשלה, משחית את המידות של בית המשפט העליון, נלחם בחופש העיתונות, בגללו תהיה לאיראנים פצצה, הוא מקרב אינתיפאדה שלישית ואולי גם את התמוטטות השלום עם מצרים. עצם קיומו מביא ל"חיסולה ההכרחי של הדמוקרטיה". אכן, ככתוב, אסוציאציות מעולם אחר ומזמנים אחרים.

הייתי בסבסטיה והכרתי היכרות קרובה את הנפשות המנהיגות של גוש אמונים. עקבתי אחרי האידיאולוגיה שהניעה אותם והתפעלתי ממסירותם ומנכונותם להקדיש את חייהם לעתיד האומה והמדינה. הם היו חפים לגמרי ממה שמייחס להם שוקן. הם רצו להחזיר את המדינה לתקופה, שלדעתם היתה שעתה היפה של התנועה הציונית: עידן החלוציות וההתיישבות. הצלחתם היתה חלקית. אפילו הציבור הדתי נופף להם לשלום והותיר אותם "חלוצים לפני המחנה". מעולם לא היתה להם אידיאולוגיה חוצת מחנות, כפי שחייבת לאמץ לעצמה תנועה השואפת להנחיל את משנתה האידיאולוגית לכלל החברה. בנוסף, הם חסרו את הדחף לשררה, לכבוד ולטובות הנאה. בתמימותם האמינו, שבאמצעות להט, מסירות ודוגמה אישית הם יסחפו אחריהם את עם ישראל. והם טעו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

בשבת שעברה קיימה תנועת בני עקיבא את "שבת הארגון", חג התנועה השנתי. תנועה זאת, אולי האחרונה שעדיין מתייחסת ברצינות לאידיאולוגיה הקלאסית של תנועות הנוער - הגשמה והעדפת הכלל על הפרט - היתה גם בית הגידול של ראשוני גוש אמונים. וכשאלה צעדו לסבסטיה, מטרתם המרכזית היתה, ממש כחלוצי העליות הראשונות, ליישב נחלת אבות. לא יותר. לא היתה להם אידיאולוגיה מגובשת, בוודאי לא כתנועה, ביחס לשום תחום אחר. וזה היה אחד ממקורות החולשה של התנועה, שנעלמה זמן קצר לאחר שפרצה את הדרך למימוש מאוויי ההתנחלות.

חלק ניכר ממייסדי עפרה, היישוב הראשון של גוש אמונים, הם יוצאי קיבוצים ומושבים. אחרים - חניכי בני עקיבא שחונכו להגשמה התיישבותית. רובם ככולם לא הכירו את תורת הרב קוק, שלו מייחסים את המשיחיות כביכול של גוש אמונים, ולא ראו מבפנים את ישיבת "מרכז הרב". השירים שמהם התמוגגו היו שירי תנועות הנוער, והם חיקו (וכמעט שלא יצרו סגנון מקורי משלהם) את מנהגי התנועות והמפלגות של ארץ ישראל העובדת (שלמרבה הצער, כמעט שאינם קיימים עוד).

לסיום חובה לומר: הדברים ששוקן מעלה במאמרו, בצד מה שכתב במשך השנים, מעוררים מחשבה, שמא גוש אמונים משמש בעבורו כמושא להשלכה. לשוקן יש חשבון ארוך עם הציונות, חילונית כדתית. הציונות, ולא גוש אמונים, היא שמונעת את הפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה. וכנגדה מכוון, למעשה, המאמר. אך השעה לא כשרה עדיין להטיח בכלל הציבור - שרובו ככולו מגדיר את עצמו כיהודי וכציוני - את מה ששוקן מטיח בגוש אמונים, הנציג המובהק של הציונות כולה. וכשהציבור ישתכנע לשלול את כל מה שהגוש מאמין בו, הוא גם ישלול, כנגזרת, את מה שהציונות עדיין מייצגת: מדינת ישראל היא מדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית וביתו הלאומי של העם היהודי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו