בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אף על פי כן מצרים

49תגובות

כשצפיתי השבוע בטלוויזיה בתורים הארוכים של המצביעים המצרים עלו בראשי שמות של שתי דמויות היסטוריות. מאו טסה טונג, ולהבדיל - שרגא נצר. האחד, המנהיג האגדי של סין, והאחר מנהיג ה"גוש" של מפא"י, שידו היתה בכל כשדובר בשמירה על המנהיגות הוותיקה.

הסיפור הולך כך: כששאלו את מאו מה דעתו על המהפכה הצרפתית, השיב: "מוקדם מדי לקבוע". כששאלו את נצר מדוע הוא מתעקש לשמור את הקלפיות של הבחירות הפנימיות במחסנים נעולים, לפחות לילה אחד, השיב: "קלפי שוכבת, חושבת".

מעניין עד כמה שתי האמירות חלות על מצרים - הן בגלל תהליך ההצבעה הארוך והספירה האטית והן משום שגם כשיסוכמו התוצאות, יהיה מוקדם מדי לקבוע אם הדמוקרטיזציה חוללה פריצת דרך אמיתית בשלטון המצרי. גם אם האחים המוסלמים יגרפו את רוב הקולות, עדיין אי אפשר לדעת מה יהיה מעמד הצבא, השולט זה עשרות שנים, מאז המהפכה של נאצר.

שלטון הקצינים המיט על העם המצרי אסון אחרי אסון במלחמות נגד ישראל, עד שנאצר מת בשברון לב אחרי מפלת ששת הימים. ואולם יורשו, אנואר סאדאת, שטענו שנאצר בחר בו כסגנו משום שנחשב לטיפש וכינויו בחבורת הקצינים היה "חמר" (חמור) - הוא שהוביל את השלום עם ישראל. בניגוד לתורה של מנחם בגין, ישראל החזירה את השטחים עד המילימטר האחרון.

בזכות השלום אתנו מצרים מקבלת סיוע כלכלי וביטחוני מאמריקה בסך 2.5 מיליארד דולר. בימים שבהם לא שרפו את דגלי ישראל בכיכר תחריר, פקידים ישראלים ומצרים היו מתאמים ביניהם בסתר "כמה תקבלו השנה".

הופעת הדמוקרטיזציה, במירכאות או בלעדיהן, היא חיובית בטווח הארוך. מעמד הצבא במערכת השלטון אמנם עוד לא ברור, אך ייתכן שיהיה לו מעמד מייצב ביחס לדמוקרטיה, בדומה למורשת של אתאטורק בטורקיה.

ודאי שבשלב המיידי יהיה לצבא המצרי מעמד מייצב. וגם אם לאיסלאם הקיצוני יהיה ייצוג גדול יותר בפרלמנט, הדעת נותנת, שהסכם השלום בין ישראל למצרים אינו צריך להיות מושתת על איבה בגלל הנושא הפלסטיני. איך אמר פעם סאדאת במסיבת עיתונאים? "שפכנו מספיק דם בשביל הפלסטינים, הגיע הזמן שהם ידאגו לעצמם".

השלום בין מצרים לישראל הושתת על נכונות ישראל לסגת עד המילימטר האחרון. ולשתי המדינות יש הרבה סיבות להמשיך את הקשר, בין שהיחסים קרים ובין שהם מתוחים.

שלום עושים עם משטרים דמוקרטיים, מסתייג פרופ' איתמר רבינוביץ, וזה תהליך לטווח ארוך. ואילו שלמה גזית, ראש אמ"ן לשעבר, רואה בחיוב את האפשרות של התחזקות האחים המוסלמים. ראשית, משום שזה יהיה משטר חזק ויציב, שהוא טוב למצרים, אם כי השלום אתנו יהיה עוד יותר קר. עם זאת, מעריך גזית, המצרים ירצו להימנע מעימות צבאי עם ישראל. המציאות המדינית תחייב כל מי שייבחר להתמקד בראש ובראשונה בייצוב המצב הפנימי, כדי לשמר את הסיוע האמריקאי.

כל ממשלה שתקום במצרים תשאף קודם כל לשפר את המצב הכלכלי, את תנועת התיירות, הספינות בסואץ וכו'. אין זה אומר, שפה ושם לא ישרפו את דגלי ישראל. אך איפה בעולם מתרחשת כיום הפגנה כלשהי שבה לא מאשימים את ישראל בחטא כלשהו ושורפים את דגליה.

מה צריכה ישראל לעשות? א. לא להחמיץ פנים למצרים, ישלוט בה מי שישלוט. ב. להראות רגישות וזהירות בתגובותיה - לא כל דבר שאינו לרוחנו הוא בהכרח נגדנו. ג. עלינו להתבונן סביבנו ולבחון בשבע עיניים את מה שקורה ולהיזהר בהתבטאויותינו. לא ייתכן שיכהן שר חוץ בריוני שמאיים "ללמד אותם לקח", כשהוא מתכוון לערבים בכלל ולפלסטינים בפרט. לא יעלה על הדעת, שישראל לא תיתן לפלסטינים את הכסף שמגיע להם.

אך החשוב מכל: חידוש השיחות עם הפלסטינים הוא המפתח של ישראל ומצרים לשמירת הסכם השלום ביניהן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו