בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תהיו אלקינים

58תגובות

נשער לעצמנו שבחרנו בשיפוצניק לביצוע עבודות בבית: האיש הציג המלצות חמות, שיכנע אותנו בכישוריו, הגינותו וחריצותו. השתכנענו, שבתאריך המיועד יפשיל שרוולים וייגש למלאכה. והנה, במועד האמור נשמעת נקישה חלושה בדלת, וידידנו - הבעת מיאוס על פניו - מודיענו שלא זו בלבד שהוא לוקה מילדות בברונכיטיס ובאלרגיה לאבק, אלא שיש לו פוביה מאתרי בנייה; הוא בכלל שונא לעבוד בשיפוצים, וחוץ מזה יש לו כרטיסים לבלט.

זהו הרושם שהותיר הראיון שהעניקה ראש האופוזיציה ציפי לבני ל"ידיעות אחרונות" בשבוע שעבר. בכנות ובגילוי לב התוודתה עד כמה מאוסה בעיניה המלאכה הפוליטית, על שקריה ותככיה וטרחותיה, ועד כמה היתה רוצה כבר להימצא "אחריה" (לאחר שתגשים סימולטנית את משימותיה - "להיבחר", ו"להביא שלום וביטחון"). או-אז תוכל נפשה לשוב למנוחתה, כיוון שכרגע "הנשמה שלי לא נמצאת במקום הנכון" - משמע, בפוליטיקה.

כנות וגילוי לב הם תכונות מלבבות, אך לא רק בגללם זכתה לבני בניצחון אישי גדול בבחירות האחרונות. ניצחונה נישא, בין השאר, על כנף התקווה שאפשר להביס שתי אקסיומות של הפוליטיקה הישראלית: האחת - שלראשות ממשלה יכול להגיע רק אדם בעל "אינסטינקט הרג" - משמע אובססיבי לתפקיד, ציניקן חסר מעצור ואף אלים במידה; והשנייה - ש"מי שאינו יכול לסבול את החום, שלא ייכנס למטבח הפוליטי". את עלייתה של לבני ליוותה אפוא גם התקווה להחלפת המנטליות הברוטלית הזאת ביושרה ובאינטליגנציה מעודנת, סובטילית וחכמה יותר. מבחינה זו, הודאתה שהפוליטיקה מאוסה עליה - היא כשלעצמה סוג של תבוסה, אם לא הודאה במצג-שווא.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

אין זו רק תבוסתה של ציפי לבני, שכן - למרבה הצער או האירוניה - גם ציבור בוחריה יכול להזדהות עם וידויה זה אולי יותר מאשר עם כל שאר עשייתה. שהרי למרביתנו נראית הפוליטיקה אטרקטיבית בערך כמו צלילה לבור ספיגה. אלא שבניגוד ללבני - אנו לא התנדבנו לעשות זאת, תוך הצגת עצמנו ככשרים למלאכה.

ועגום הדבר, שלבני אינה לבד: הסתייגות דומה מהפוליטיקה נוהגים להציג גם נבחרי ציבור אחרים, בעיקר מהמרכז המתון שמאלה - איסטניסים המתהדרים ב"אני לא פוליטיקאי" כבאיזו לוויית-חן; כאילו קטן עליהם, על רבי-אנפין אלה, להיות סתם פוליטיקאים: לבוא לדיונים, לחוקק, להצביע, להזיע, לתחמן, לתחבל.

לעומת זאת, רק הביטו בח"כים החרוצים והממולחים של הימין - יו"ר הקואליציה זאב אלקין, ח"כ יריב לוין ואחרים - מאלה שמנחיתים עלינו הפצצות-שטיח של חקיקה מתנחלית ותיאוקרטית: איזו חדוות עשייה! כמה יצירתיות! ניכר גם בזוטריהם עד כמה הם נהנים להיות פוליטיקאים. שום מלאכה פוליטית אינה בזויה בעיניהם בדרך להשלטת השקפתם. ואם תאמרו: זו לא חוכמה, יש להם רוב בעם - הרי זו לא כל האמת: הציבור המתנחלי קטן בהרבה מזה האמור להיות מיוצג במרכז ושמאלה; אלא שכוח פרלמנטרי הוא לעתים קרובות גם תוצר של מינוף פוליטי יצירתי.

בפראפרזה על אמרתו של נתניהו בעניין השר משה כחלון, ייאמר לפוליטיקאינו: אם אתם כבר שם - "תהיו אלקינים", או אל תהיו בפוליטיקה בכלל; אם נשמתכם אינה נתונה לזה - חבל על זמנכם, וחבל עוד יותר עלינו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו