טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בכוונת זדון

תגובות

בין אין-ספור האיומים מפני אלימות ערבית עקב ההחלטה על חלוקת ארץ ישראל בנובמבר 1947, זכורות אזהרותיו של עבד אל רחמן חסן עזאם, המזכ"ל הראשון של הליגה הערבית. עזאם איים כי "הקמת מדינה יהודית תוביל למלחמת השמדה ולטבח אדיר שידובר בו כמו בטבח המונגולים ובמסעות הצלב".

למרבה הצער, העובדה שבמשך שנים רבות לא אותר המסמך המקורי שבו פורסם האיום, עוררה ספקות באשר לאמיתותו ובאשר לכוונותיהם הרצחניות של הערבים בכלל, וביתר שאת מאז שהאמת ההיסטורית נמחקה מזיכרון הציבור אחרי שנים של תעמולה פרו-ערבית.

כשהמסמך הנעלם נמצא באחרונה ותורגם ב"רבעון המזרח התיכון", יצא תום שגב מגדרו כדי להלבין את איומו של עזאם ולהמעיט בחשיבותו. "יש משהו פתטי במרדף הזה אחרי ציטוטים היסטוריים מעיתונים", כתב שגב ("בשם אומרם", "הארץ" 14.10), והוסיף: "ב-21 במאי 1948 הביא 'פלסטיין פוסט' מפיו את הדברים האלה: 'יהיו אשר יהיו תוצאות המלחמה, הערבים עומדים על הצעתם להבטיח ליהודים אזרחות שווה במדינת ישראל ערבית וירשו להם להיות יהודים ככל שירצו'".

גטי אימג'ס

עזאם אולי דיבר הרבה, אבל אין סתירה בין הצהרותיו הפומביות לאלה הפרטיות. באופן פרטי אמר לדיפלומטים יהודים כי גורל המדינה שהם מייחלים לה יהיה כגורלה של המדינה הצלבנית, וכך גם במסמך שהתגלה באחרונה. בדיווח של "פלסטיין פוסט", שממנו ציטט שגב, תיאר עזאם את מדינת ישראל הפולשנית כ"גשר לטריטוריה הערבית" (מעין נטע זר בנוסח צלבני) שיש להרוס אותו, אחרת "הם ילחמו בנו כאן, בעבר הירדן, ובכל מקום אחר במדינה הערבית".

נכון שעזאם היה מוכן להתיר לניצולי המדינה היהודית החרבה לחיות כדאהימים ("בני חסות") ב"פלשתינה הערבית" שתקום על חורבותיה (הצהרותיו אלה הובאו במזכר לאו"ם שביקש להצדיק "את התוקפנות המזוינת הראשונה שראה העולם מאז תום מלחמת העולם השנייה", כדברי מזכ"ל האו"ם הראשון, טריגווה לי), אבל קשה לראות בכך סימן למתינות. אם בכלל, זו הוכחה נוספת שהפער בין "ההגון והאנושי" שבערבים לבין הכמיהה היהודית להגדרה עצמית לא היה ניתן לגישור ב-1948, ממש כפי שאינו ניתן לגישור עכשיו.

שגב גם מנסה להכתים את אלה שהביאו את המסמך ההיסטורי לתשומת לב הציבור (ביניהם כותב שורות אלה), בטענה שהם גנבו אותו מ"וויקיפדיה", לשם הוא הועלה בידי ברנדן מקיי, פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה הלאומית בקנברה, אוסטרליה.

ואולם, בוויקיפדיה אין זכר למסמך של עזאם שאותר באחרונה. נהפוך הוא. בציינו את 14 במאי 1948 כיום שבו השמיע עזאם את האיום - כשלמעשה הושמע האיום לפני תוכנית החלוקה ב-11 באוקטובר 1947 - מטיל הערך בוויקיפדיה ספק בעצם קיומו (עם זאת, הוא כולל את הציטוט החסר מ"פלסטיין פוסט" שהביא שגב).

במקום להעלות את האיום המקורי של עזאם לוויקיפדיה, מקיי לא שיתף את הציבור בתגליתו החשובה, כאילו ביקש להצניע את תוכניות ההשמדה הערביות עם לידתה של המדינה היהודית. זאת, אף על פי שבספטמבר 2010 יידע את חברי ויקיפדיה שקיבל עותק מהראיון המקורי שבו הושמע האיום.

לא ברור מדוע החליט מקיי להעביר את המסמך לחוקר פרו-ישראלי ולחשוף אותו כך בוויקיפדיה. בשיחות פרטיות הוא סירב להצעתי ששמו יופיע כשותף לחיבורי, מאחר שלדבריו, אין לו דעה טובה על "רבעון המזרח התיכון", שבו הוא פורסם. עם זאת, במקום למזער את איומו של עזאם ולהתייחס אליו בהתנשאות כמיטב המסורת של "משא האדם הלבן", היה על שגב להלל את התגלית החשובה ששמה סוף לאחד מהדיונים ההיסטוריוגרפיים הארוכים על מלחמת 1948. יש אנשים שפשוט לא יכולים להתמודד עם האמת.

פרופ' קארש הוא מרצה חוקר במחלקה ללימודי המזרח התיכון והים התיכון ב"קינג'ס קולג'", לונדון

 

 

חסן עזאם. אי אפשר לטשטש את איומיו בטבח



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות