עת לצעוק

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

"רב"ט אביגדור, כמה מארבים השכבת שאתה קורא לנו סייעני טרור?" שואלת כרזה בשחור-לבן שממנה ניבט שר החוץ אביגדור ליברמן עם פסי הסוואה מתחת לעיניים. הכרזה עוברת בימים אלה מיד ליד, מדף פייסבוק אחד לשני. מדובר בקמפיין קטן נגד מבול החקיקה האנטי דמוקרטית, שמאחוריו עומד ארגון "שוברים שתיקה".

הקמפיין תוהה על ניסיונם הצבאי של הפוליטיקאים שטוענים שארגוני השמאל הם בכלל ארגוני טרור, בוגדים, גיס חמישי, שונאי ישראל, וכו'. השאלות פשוטות: מה הניסיון הצבאי של הפטריוט ליברמן (תשובה: אפסנאי). או של ח"כ ציפי חוטובלי (שירות לאומי באטלנטה).

מה שמפתיע הוא, שבין מי שהגיבו ברגשות מעורבים לקמפיין היו רבים מאלה שאילו זה היה תלוי ברב"ט אביגדור, הם היו מאופסנים במקום סגור. דווקא הם, אנשי שמאל, מסבירים שמדובר בקמפיין מיליטריסטי, פופוליסטי, מדרדר את השיח, מלבה את האווירה ובעיקר - יורה לעצמו ברגל.

עשו לנו לייק לקבלת כל החדשות והפרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

אז זהו, שכן. פופוליסטי, מיליטריסטי, מדרדר את השיח - הכל נכון. אבל אולי הגיע הזמן לרדת מהאולימפוס ולהבין את המציאות החדשה. כי הימין, מה לעשות, יודע את העבודה ומפלס את דרכו לשערי העיתונים. הוא מצייר קרניים, למרות שבטח גם אותו לימדו בגן שזה לא יפה, ומקשקש גרפיטי עם הבטחות למעבר מהיר של פעילי שמאל לעולם הבא. הוא סופג את ה"נו-נו-נו" מהמשטרה וממשיך הלאה, שמח וטוב לב. והשמאל? השמאל הוא הרי מעל כל זה, הוא הילד שלא משתתף במשחק כי הוא הצודק.

אז טוב שיש ארגון שהבין שקמפיינים בשיטת ה"אכלו לי, שתו לי, חוקקו נגדי" לא עובדים, ושללחוש שמדובר בדה-לגיטימציה של השמאל, לא ממש עוזר לו. וכשמחוקקים נגדך חוקים לא דמוקרטיים, זה הזמן להתחיל לצעוק.

עת מלחמה ועת שלום, אמר קהלת. ושלום היום זה נשמע קצת חתרני, אמרה החמישייה הקאמרית מעל הבמה בכיכר רבין. אז אולי באמת הגיע הזמן לקחת סיכונים, להילחם כמו שעשו אנשי "שוברים שתיקה". ברוסית אומרים "מי שלא מסתכן, לא שותה שמפניה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ