בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כולנו דוקטורים לשחיתות

81תגובות

אפשר לספר לעצמנו שאנו חיים במדינה מושחתת. זה נוח, קל, ואפילו טבעי. כפי שכל אוהד כדורגל שקבוצתו הפסידה יודע את מי להאשים (את השופט), כך כל ישראלי שהפסיד במכרז משוכנע שהוועדה מושחתת, שהזוכה הוא בעצם מקורב לשר, ושהכל תפור מראש. את נימוקי הוועדה על כך שמדובר בחדל אישים עם תעודות לא נשמע לעולם. ואם נשמע - לא נאמין.

לכן אפשר לספר לעצמנו שאנחנו מושחתים. הבעיה מתחילה כשהסיפור הזה נהפך למקצוע. בשנים האחרונות צצו בישראל מומחים לשחיתות. יש לנו אפילו "דוקטור לשחיתות", הכותב ומרצה עליה, גם אם מעולם לא נתקל בה אישית. מדובר בתעשייה משגשגת: כפי שמאות אנשים מתפרנסים מתעשיית השלום (והשלום לא בא), כך יש מי שמתפרנסים משחיתות.

הגיעה העת להחזיר את השד לבקבוק. משרד ראש הממשלה ניהל בעבר את הטיפול בהיבטי המשילות בתהליך ההצטרפות לOECD-. הימים היו ימי אהוד אולמרט, והארץ געשה. אחד הנושאים שהארגון בחן היה "יושרה וטוהר מידות במינהל הציבורי". כמי שריכזו את המהלך, חששנו. איך ניתן להסביר לאורחים מחו"ל, שהמציאות שונה מהכותרות? לעומתנו, אנשי ה-OECD היו נינוחים באופן חריג. הם, שכבר ראו כמה מדינות, הסבירו לנו משהו שלא שמענו משום "דוקטור לשחיתות".

קיים מיתאם הפוך, הם אמרו, בין תפישת הציבור את מצב השחיתות השלטונית לבין רמת השחיתות עצמה. שחיתות, הוסיפו, נוצרת דווקא כשרמת המודעות לקיומה אינה גבוהה, דווקא כשהיא איננה מדווחת, ודווקא במקומות שבהם הדיבור עליה לא נהפך למקצוע. לכן, סיכמו, אנחנו רגועים. אם במדינת היהודים מדברים הרבה כל כך על שחיתות, נראה שהיא נדירה, ובעיקר מטופלת.

המסמך ששלחנו לפאריס סקר בהרחבה את הכלים בשירות המדינה שנועדו למנוע ניצול לרעה של סמכות. כל הוצאה חייבת בחתימת חשב ויועץ משפטי. כל הקצאה חייבת באמות מידה שוויוניות. פקידים חייבים בצינון. כל חבר בוועדה ממשלתית נבדק. עמדנו בכל הסטנדרטים, גם אם המחיר כבד. הרי אותה ביורוקרטיה שנועדה להגן משחיתות, היא המשתקת את הממשל. המושחתים ימצאו דרך לעקוף אותה, אך הרוב האיכותי המנסה לעשות טוב, ייחסם על ידה.

ועדיין, נפל דבר בישראל. הידרדרנו במדד השחיתות הבינלאומי ל"שפל חסר תקדים". אך כגודל ההידרדרות, גודל הבלוף. לא שחיתות נבדקה, אלא "תפישת השחיתות". לא מקרים שבהם פקיד ציבור פעל בניגוד לטובת הציבור, אלא מספר האנשים הסבורים שכך קרה. על סמך מה הם חושבים כך? ניסיון אישי? כותרות העיתונים? עמותת שבי"ל הישראלית ציינה בהגינותה, שהמדד משקף "דאגות" של אזרחים. אבל מי שם לב?

נטייתנו לחשוד בשליחי הציבור שלנו ידועה. תעיד על כך דפני ליף, שנאלצה להתמודד עם טענות של חבריה באוהלים; יעידו על כך דוד בן גוריון, פנחס ספיר ואחרים, שסיימו את חייהם בתחושה שבגדו בהם. הראשון ברשימה היה משה, שבמעמד הר סיני הבין שהעם אינו סולח על עיכוב קל במפגש עם אלוהים.

אך חשדנות לחוד ומציאות לחוד. מה שנוח לנו לחשוב על עצמנו איננו בהכרח המציאות. לכך צריך דוקטור לפסיכולוגיה, לא דוקטור לשחיתות.

ד"ר אלון עבד באגף לתכנון מדיניות במשרד ראש הממשלה ומרצה למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו