בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא מסכימים לתספורת של החוב

9תגובות

גם אתי זקוקה לתספורת. לא תספורת יקרה כמו של אילן בן דב או יצחק תשובה; החוב שלה מסתכם ב-18 אלף שקל לבעלת הבית ו-7 אלפי שקלים לארנונה. אתי, ממובילות מאהל "אין ברירה" בירושלים, מפחדת מהשוטרים שבעלת הבית שולחת לפרקים כדי לפנותה ואינה יודעת היכן תגור בשבוע הבא. תשובה ובן דב - בעלי נכסים וממון, שעל פי התקשורת לקחו מיליונים מהציבור - אינם מחזירים חובות, וחיים בפאר והדר.

גם מאיה, כמו אתי, היא אם חד הורית וממובילות מאבק מחוסרי הדיור בירושלים. כמוה היא חיה בפחד מבעל הבית, שהיא חייבת לו שכר דירה. שתיהן הן עובדות קבלן המטפלות בקשישים, וכמו אמהות ומשפחות רבות הן חיות בפחד, שלא תהיה להן קורת גג ולא יהיה אוכל לילדיהן.

בעוד העשירים מסתפרים להם ביחד, המשפחות החיות בעוני מאומללות על ידי המערכת באופן נפרד. אתי זכאית ל-600 שקל השתתפות בשכר דירה, אבל איננה זכאית לדיור ציבורי כי יש לה רק ילד אחד. לאתי, חולת שחמת הכבד, אחרי טיפולי פוריות ו-12 הפלות, הציעו לחזור לוועדה כשיהיו לה שלושה ילדים. בינתיים היא זכאית רק למענק. המענק יוגדל ל-744 שקל, בכפוף לאישור ועדה בחברת "פרזות", שתדון בעוד חודשיים וחצי בפסק דין של בית המשפט, שקבע שבנה בן השלוש אכן בחזקתה ואין היא מקבלת מזונות מאבי הילד.

שלא כמו אתי, מאיה, אם לארבעה ילדים, זכאית לדיור ציבורי זה שבע שנים. אבל בירושלים אין דיור ציבורי. כבר עשרות שנים לא נבנה בעיר דיור ציבורי. עוזרת שר השיכון, מיכל ברדה, אמנם הפנתה את מאיה לוועדת חריגים, שלא ברור מתי היא מתכנסת. אחרי סדרת מכתבים וטלפונים למדנו, שמאיה ירדה מהמקום השלישי בתור למקום ה-16, ואחר כך עלתה למקום ה-10 - אבל דיור ציבורי אין.

מסלול הייסורים הביורוקרטי של אתי ומאיה הוא נפרד, אבל שתיהן אינן מקבלות סעד, לא מהעירייה ולא מהמדינה. העירייה אינה פוטרת אותן מחובות הארנונה המצטברים אף על פי שמשכורתן הדלה אינה מאפשרת לשלם אותם, והמדינה באמצעות משרד השיכון והביטוח הלאומי אינה נותנת להן קצבה שתאפשר להן לשכור דירה.

למאיה ואתי קשה יותר לסגור את החוב מאשר לבן דב ותשובה למרות העובדה שחובן קטן בהרבה (ותודה לכלכלנים, המסבירים לנו שאין לגזור גזירה שווה בין החובות). הן צריכות גם למצוא כסף אמיתי כדי להחזיר את החוב, גם למצוא בית שיוכלו לשכור בסכום קטן מאלפיים שקל בחודש וגם להבטיח שיוכלו לפרנס את ילדיהן בעתיד.

בשעה שהן חיות בפחד שאנשי ההוצאה לפועל ייכנסו שוב לבתיהן לקחת מהן את המעט שנותר להן, בן דב ותשובה חיים להם בעושר ובבטחה בבתיהם המפוארים, בלי להחזיר חובות.

"אלף חמש מאות שקל תוספת לקצבה בחודש, כפי שמציע השר אטיאס, היו יכולים לשנות את החיים שלי ושל אלפי אמהות חד הוריות", אומרת אתי. הבנקאים ועורכי הדין ואנשי השלטון המשתכרים מיליונים ומסייעים לטייקונים להרוויח מיליארדים, אינם עסוקים בחובות ובקשיים של מאיה ואתי ושל אלפי המשפחות, שבשבילן מענק חודשי של 1,500 שקל יכול לשנות את החיים.

המדינה מסייעת לעשירים ומאמללת את העניים בכספי מעמד הביניים. אנחנו, המשלמים מסים, אנחנו החוסכים בקופות שאולי נזדקק להן בעתיד, עלינו לשאול את עצמנו, אם אין משהו טוב יותר שאנחנו יכולים לעשות בכסף שלנו. אם המדינה והעירייה מפקירות את מאיה ואתי ואלפי ילדים הגדלים בעוני, אם אחרי קיץ של מחאה נותרו אלפים בכל הארץ בלא פתרון דיור, אולי הגיע הזמן שנפסיק להסכים לממן בכספנו את התספורות של העשירים?

Read this article in English: We don't agree to a haircut



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו