ישראל אינה איראן

צבי בראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
צבי בראל

הילרי קלינטון טעתה בגדול. ישראל אינה איראן, וכל השוואה לאיראן מעידה על בורות או על כוונת זדון. ראשית, איראן אינה מתחפשת לדמוקרטיה. היא אימצה בגלוי ובגאווה את שיטת המשטר שבה חכם ההלכה הוא המנהיג העליון. ישראל, לעומתה, עוטה מסיכה דמוקרטית, וקבוצה נבחרת של חכמי הלכה, שרק לכאורה כפופה לחוק, מכתיבה את אורח החיים במדינה.

ישראל אינה איראן. באיראן מתקיימת הפרדה רשמית בין נשים וגברים שאינם נשואים במקומות ציבוריים; בישראל ההפרדה מנוגדת לחוק, אבל בפועל היא חיה ובועטת ומצפצפת על החוק. בצבא, באוטובוסים המיועדים לחרדים, בבתי ספר ממלכתיים-דתיים הממומנים על ידי המדינה, ההפרדה חוגגת.

ישראל אינה איראן. באיראן יכולים ארגוני זכויות אדם ליהנות מסיוע של מספר מוגבל של ארגונים ומוסדות בינלאומיים, "באישור שרי הממשלה הנוגעים בדבר" כלשון החוק האיראני. בישראל יהיו עמותות שכלל לא יוכלו לקבל סיוע ממדינות זרות, ואחרות שיצטרכו לעבור "מסע שימוע" כדי לזכות בפטור או בהנחה ממס בשיעור של 45%.

עשו לנו לייק לקבלת כל החדשות והפרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

ישראל אינה איראן. באיראן המנהיג העליון ממנה את ראש מערכת המשפט; בישראל המנהיג העליון עושה כל תרגיל אפשרי כדי שיוכל לעצב כרצונו את הרכב בית המשפט העליון מבלי ללכלך את מסיכת הדמוקרטיה.

זה ההבדל התהומי: איראן אינה מתחסדת, לא מצקצקת בלשונה, לא מתחפשת ולא מנסה למכור את שיטת המשטר שלה בעולם כ"אי של דמוקרטיה". בעניין אחד בכל זאת דומות איראן וישראל. כאשר במערב, ובמיוחד בארצות הברית, תוקפים את איראן על מצב זכויות האדם בה, מנהיגיה משיבים כמעט באותן מלים שבהן הגיב השר גלעד ארדן על דבריה של קלינטון: "אני מציע שבכל מקום, נבחרי ציבור קודם כל יסתכלו על הבעיות שיש אצלם בבית".

ניחא, כשבאיראן תוקף חמינאי את מצב זכויות האדם בארה"ב ומציע לה לתחוב את אפה לכלא גוונטאנמו לפני שהיא מטיפה מוסר לרפובליקה האיסלאמית. לפחות ידיו נקיות מכסף אמריקאי. לעומתו, כאשר שרי ישראל מציעים לקלינטון ליטול קורה מבין עיניה, הם ממשיכים באותה עת לממן חלק מפעולות משרדיהם בכספו של משלם המסים האמריקאי.

זהו המס שמעלה האזרח האמריקאי בתמורה לנכס שהובטח לו במזרח התיכון: בעלת ברית דמוקרטית. כי בעבור בעלות ברית לא דמוקרטיות במזרח התיכון הוא איננו נדרש לשלם - לא לסעודיה, לא לכוויית וגם לא לקטאר. וכשמצרים של חוסני מובארק - שותפתה של ישראל לעטין האמריקאי - הכעיסה את הממשל והקונגרס האמריקאיים בשל מצב זכויות האדם בה, הקונגרס לא נרתע מלדון בהקפאתם של כ-200 מיליון דולר מתוך הסיוע השנתי, וקבע עוד ב-2007 כי "ההקפאה תהיה בתוקף עד ששרת החוץ תאשר שמצרים נוקטת צעדים לשיפור זכויות האדם על ידי רפורמה במערכת המשפט ואימון המשטרה שלה".

ישראל אינה איראן וגם לא מצרים, כי היא לא תעמוד בפני סכנת סנקציות בשל פגיעה בזכויות אדם, בחופש העיתונות, במעמד האשה או בעמותות. ישראל הצליחה לכונן לעצמה מעמד מיוחד, מין קהילת האמיש שאין מתערבים בהתנהגותה המוסרית, נטורי קרתא של המערב, שנדמית לדמוקרטיה רק כשמתבוננים בה מבעד למשקפת מרחיקה ומשווים אותה לאיראן או לסודאן.

והנה הפרדוקס. מי שהתנפל על ארגוני זכויות האדם ומבקש להניח סביבם גדרות תיל כדי למנוע חלילה את התערבותן של מדינות זרות בענייניה הפנימיים של ישראל, נאלץ להתמודד, ולא במפתיע, עם התערבות ישירה, בוטה וחטטנית של ארצות הברית. דבריה של קלינטון הם תמרור אזהרה בוהק, מעקה אחרון לפני ההידרדרות הסופית אל תחתית המדרון התלול. אבל כמו באיראן ובמצרים, ההתערבות הזאת כבר נתפשת כאן כצעד עוין. הרי ישראל היא מדינה בוגרת ועצמאית, והיא רשאית כבר לברור לעצמה את סוג הדמוקרטיה שמתאימה לה, גם אם זו דמוקרטיה מתאבדת.

Read this article in English: Israel isn't Iran

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ