בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השמנים אינם האויב

16תגובות

הסיקור התקשורתי של התוכנית "לקידום אורח חיים בריא", שאושרה בממשלה בשבוע שעבר, מעיד כי לרבים נראה מובן מאליו שאורח חיים בריא עומד בסתירה מוחלטת להשמנה. אחת הכותרות זעקה: "הממשלה אישרה: מלחמה חסרת תקדים במגיפת ההשמנה!" עיתון אחר הכריז על "הקרב נגד ההשמנה". ההשמנה נתפשת כתופעה שלילית ומסוכנת כל כך, שנדרש מינוח מיליטריסטי ("מלחמה" או "קרב") או מלים המתארות מחלות מידבקות ("מגיפה") כדי לתאר אותה.

עצם הבלבול בין "אורח חיים בריא" ל"הפחתת משקל" משקף מגמה מדאיגה בהלוך הרוח הציבורי, שבטווח הארוך עלולה לפגוע בבריאות הציבור. בשנים האחרונות החלו חוקרים לערער על ההנחה כי השמנה היא בעיה רפואית חמורה. פול ארנסברגר, דב בורגרד ופט ליונס, למשל, טוענים כי בעלי אינטרסים כלכליים כמו חברות ביטוח או יצרני תרופות מלבים את העיסוק החברתי בהשמנה. מחקריהם מראים כי מלבד השמנה, יש משתנים נוספים הגורמים לבריאות לקויה: נגישות לשירותי בריאות, פנאי ואמצעים לעיסוק בפעילות גופנית.

טענה נוספת היא, שהמשקל אינו המדד היעיל ביותר להערכת בריאותו של אדם. למשל, ב-2010 מצאו חוקרים מהמרכז למניעה ולטיפול במחלות לב בסדרס-סיני שבלוס אנג'לס, שאנשים שמנים יכולים להיות בכושר וליהנות מבריאות טובה, ואילו אנשים רזים אינם בהכרח בריאים. במחקר שנערך השנה באוניברסיטת יורק שבקנדה נבדקו כ-6,000 אמריקאים בעלי עודף משקל. התברר שמצבם הרפואי של אנשים שמנים שעוסקים בפעילות גופנית אינו נופל מזה של אנשים רזים. במחקר אחר שנערך השנה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס התברר שמעבר לתזונה בריאה תורם לשיפור הבריאות ואיכות החיים, גם אם לא היתה כל ירידה במשקל.

לא תמיד היה נהיר לכל כי השמנה היא מחלה הדורשת טיפול רפואי. בספרם המשפיע "מגיפת ההשמנה: מדע, מוסר ואידיאולוגיה", הראו החוקרים מייקל גארד וג'אן רייט כי רק בשנות ה-50 של המאה ה-20 נכנסו לשימוש רווח טבלאות פרופורציות של גובה ומשקל. באותה תקופה גם החלו רופאים לאבחן השמנה כמחלה, הפרעה או גורם סיכון למחלה.

אבל התעמולה נגד ההשמנה והלחץ להרזות, גם במחיר של סיכון הבריאות, קדמו בהרבה לשיח הרפואי הממוסד בנושא, כפי שמראים הספרים "בושה שמנה: סטיגמה והגוף השמן בתרבות האמריקאית" ו"היסטוריה שמנה: יופי וגופים במערב המודרני". על פי ההיסטוריונים איימי פרל, פיטר סטרנס והלל שוורץ, העיסוק האובססיבי בהשמנה קשור לעלייתה של "תרבות שפע" חומרית, שהתנגשה עם אידיאולוגיה נוצרית שדגלה בעבודה קשה ובסגפנות.

המערכה נגד ההשמנה משקפת גם סוגיות הקשורות לשחרור האשה. איימי פרל ונעמי וולף הראו כי הפיקוח החברתי ההדוק על ממדי גופן של נשים - הסובלות יותר מגברים מסטיגמות הקשורות למשקל - צמח כמנגנון שנועד להבחין מחדש בין המינים, בעידן שבו נשים ממעמדות מסוימים במערב הורשו לחדור לתחומים שעד אז היו שמורים לגברים בלבד. השליטה במשקלן של נשים מצטיירת כמנגנון מאזן, שנועד לשמר את נחיתותן למרות הקידום במעמדן בתחומים מסוימים.

רדיפת השמנים אינה תורמת לקידום אורח חיים בריא. נהפוך הוא. חוקרים בארגון "בריאות בכל גודל" (Health At Every Size), שלו סניפים במדינות רבות, מציע להתייחס לבריאות בצורה הוליסטית. בין השאר הארגון נאבק בדעות קדומות של אנשי חינוך ורפואה ונלחם נגד סטיגמות ונגד בריונות המכוונת כלפי אנשים שמנים.

ההבנה כי שמנים אינם אויב ואינם נשאים של מחלה, הולכת וקונה לה אחיזה במדינות מערביות רבות. הגיע הזמן שגם בישראל נבין זאת, למען רווחתם של נשים וגברים בכל משקל ולתועלת בריאות הציבור כולו.

הכותבת היא דוקטורנטית בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב

ניר קידר


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו