בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מעמד מחייב למועצת העיתונות

2תגובות

התיקון לחוק לשון הרע רחוק מלהיות הבעיה היחידה שאתה מתמודדת כיום העיתונות הישראלית. גם אחרי שהוגשה הצעת החוק המסוכנת, בעייתה העיקרית של העיתונות היתה ונשארה המודל הכלכלי שלה. בעקבות התרסקות הבסיס הכלכלי של רוב הענף באה השתלטות של גורמים כלכליים אינטרסנטיים על כלי תקשורת. תרבות הרייטינג מביאה להפרת האיזון בין המעניין לבין החשוב בעבודה העיתונאית.

מכל אלה עולה הבעיה המהותית, המובנית, של עולם העיתונות בכללו: המתח בין התפקיד הציבורי העליון שהעיתונות ממלאת, לבין העובדה שרובה נשלטת בידי בעלים פרטיים, שהאינטרסים שלהם יכולים להזנות את העיתונות. יש שתי דרכים עיקריות לעשות זאת: רדיפה אחר רייטינג או ניסיון מכוון להשתמש בכלי התקשורת לקידום אינטרסים אחרים של הבעלים. העיתונות ממלאת תפקיד ציבורי של רשות רביעית, אבל בניגוד לשלוש הרשויות האחרות היא אינה ממלכתית ואוי לה אם תישלט בידי הממלכה. אדרבה, ריבוי הגוונים והבעלים הוא הכרח לתקשורת, וממילא הדבר מחייב גם הסכמה לבעלות פרטית.

נותר אפוא הצורך לרבע את המעגל: להפוך את התקשורת לבעלת אופי ציבורי ככל האפשר, גם בהיותה נשלטת על ידי גופים פרטיים. השופט אהרן ברק הבחין בכך. הוא הציע שבהיותם במה לשיח הציבורי, יוחלו על כלי התקשורת (גם הפרטיים) כמה מכללי המשפט הציבורי.

לצד הצעתו של ברק, וברוח כוונתו, אפשר לחשוב על כמה צעדים נוספים. המצב הרצוי היה הטלת איסור על כל אדם שיש לו עסקים מחוץ לתחום התקשורת להחזיק בגוף עיתונאי (אין מניעה שיעסוק בפן הבידורי של התקשורת, אבל לא בעיתונות). בהעדר חלופות רבות אחרות, יש לעודד הזרמת כסף ציבורי לכלי תקשורת ציבוריים. הכוונה היא לשידור הציבורי הקיים ולכלי תקשורת שיקימו בעתיד עמותות ציבוריות (מכספי פילנתרופיה). בכל מקרה, חשוב שתוקם חומה של הנהלה ציבורית, שתחצוץ בין הבעלים והמממנים לבין המערכת המקצועית.

גרסה נוספת, מינורית יותר, היא מתן מעמד מחייב מבחינה משפטית לגוף ציבורי שממילא עוסק בכך כבר כיום. הכוונה היא למועצת העיתונות, גוף ציבורי (ולא ממלכתי-ממשלתי) שיש לו מסורת של שמירה על חופש העיתונות ועל אתיקה עיתונאית. אם מועצת העיתונות תקבל בחוק מעמד מחייב, היא תוכל לאכוף את תקנון האתיקה שלה על כלי התקשורת (ובכך תפחית בהרבה את הכעס נגדם), ולשמש מעין בג"ץ פנימי של עולם התקשורת. בתפקיד זה היא תוכל לתת סעד מהיר יחסית גם לאזרחים החשים נפגעים מפרסום וגם לעיתונאים החשים שהבעלים אינו מאפשר להם לפעול ביושרה מקצועית.

כדי למנוע מצב שבו מועצת העיתונות עצמה תהפוך לגורם עוין, חשוב להבטיח כמה דברים: הרכב ציבורי ראוי של אנשיה; הגבלת סמכויותיה להנחיה מקצועית, בלי שתינתן לה סמכות אישית ביחס לעיתונאי או עורך; החלטותיה יהיו כפופות לערעור בפני בג"ץ.

המלצות למתן מעמד סטטוטורי למועצת העיתונות כבר הועלו בעבר ונדחו בידי העיתונאים, שחששו מגוף העומד מעליהם. אלא שבעיות האתיקה לא יאפשרו לתקשורת לחמוק מביקורת חיצונית לאורך זמן, קל וחומר בעידן שבו התקשורת עצמה דורשת תכופות שהביקורת על כלל הגופים האחרים במדינה לא תהיה עצמית אלא חיצונית. והעיקר: ממילא לכל עיתונאי יש צנזור פוטנציאלי בדמות העורך והמו"ל. בעידן שבו האיום העיקרי על חופש העיתונות אינו מצד השלטון (גם אחרי הצעת החוק החדשה), אלא מצד הבעלים של כלי התקשורת, אין לעיתונאים מנוס אלא להסתייע, להגנתם, בגוף חיצוני.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו