בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המחאה היא כן פוליטית

7תגובות

חזרתי זה עתה מארצות הברית מכנס באוניברסיטת הרווארד. לא היה אפשר להתעלם ממפגיני תנועת המחאה במקום. הם הקימו את המאהל שלהם בחצר האוניברסיטה, ושם הם יושבים כבר זמן רב למרות הקור העז.

הכניסה לקמפוס האוניברסיטאי חסומה על ידי המשטרה המקומית, אבל המוחים אינם מוותרים. במשך השהות בארצות הברית עקבתי גם אחרי תנועות המחאה בוול-סטריט בניו יורק ובערים רבות אחרות, שבהן מנסים לפנות את המפגינים בכוח אך הם מתעקשים להמשיך במחאה במאהלים ובצעדות רבות משתתפים.

הסיבות למחאות באמריקה ובמדינות אחרות דומות לסיבות למחאות כאן בישראל. גם שם המחאות הן על הקושי לשאת ביוקר המחיה, על האבטלה, על חוסר האפשרות לרכוש דירות, על הפער הכלכלי והחברתי בין השכבות העשירות למעמד הביניים, על חוסר צדק חברתי ונגד האפליה.

אבל יש הבדל מרכזי חשוב בין תנועות המחאה באמריקה, באירופה, ואפילו בצפון אפריקה ובמזרח התיכון (שם הצליחו מקצתן להביא לשינויים דרמטיים במדינותיהן) לבין תנועת המחאה בישראל. בכל המקומות האלה איש אינו מתחמק מההיבט הפוליטי של המחאה. כל המוחים מכריזים בפומבי ובקול גדול, כי מטרת מחאתם היא להביא לשינוי המצב החברתי והכלכלי וכי בלא שינויים פוליטיים משמעותיים לא יחול השינוי הנכסף.

בעניין זה אין הבדל בין תנועות מחאה של "השמאל" לבין תנועות מחאה של "הימין". בכל תנועות המחאה הללו מבינים, שאין כל אפשרות להפריד בין תיקונים חברתיים וכלכליים מהותיים לבין שינויים מהותיים במערכות הפוליטיות.

בישראל, לעומת זאת, פעילי תנועת המחאה - שגם כאן התחלקה לכמה תת-תנועות שעסקו בבעיות שונות המטרידות פעיליהן, כמו המחאה של הסטודנטים, מחאת מעמד הביניים, מחאת האמהות, הגמלאים, המובטלים וכו' - התעקשו על כך שמחאתם אינה נושאת אופי פוליטי. חלקם תקפו את מדיניות הממשלה ואת העומד בראשה והטילו עליה את האחריות למצב החברתי והכלכלי הבלתי נסבל של שכבות נרחבות כאן, אך מיד טרחו להסביר שאינם מבקשים להביא לשינוי מהותי במערכת הפוליטית.

מדובר בכשל בהבנה ובטעות אסטרטגית וטקטית מובהקת. בלא שינויים מהותיים במערכת הפוליטית הישראלית, לא יתרחשו שינויים משמעותיים בתחומים החברתיים והכלכליים. הדברים נכונים במיוחד בהתחשב בהידרדרות המשמעותית שחלה במערכת הפוליטית הישראלית. הנה בקווים כלליים חלק מהתחומים, שאם לא יחול בהם שינוי - הם מאיימים באמת ובתמים על הדמוקרטיה הישראלית (שלמעשה היא דמוקרטיה פורמלית בלבד, הבאה לידי ביטוי רק בבחירות מפעם לפעם, ולא דמוקרטיה אמיתית, שבה הריבונות היא של האזרחים ולא של ראש הממשלה, הממשלה, הכנסת והפקידות האזרחית ושל מערכת הביטחון).

בלא שינויים בסיסיים במערכת הפוליטית הנוכחית - קרי: החלפת הממשלה הנוכחית והרוב בכנסת - לא יושג שלום עם הפלסטינים; ישראל תהיה בסכנה קיומית עקב האפשרות למהלכים צבאיים לא קונוונציונליים מוטעים; תהיה הידרדרות נוספת של מערכות המשפט והתקשורת, ולא ישתנה באופן מהותי המצב הכלכלי והחברתי של רוב האוכלוסייה.

הואיל והאופוזיציה הפוליטית הישראלית חלשה מכדי לגרום לשינויים מהותיים, דרושות תנועות מחאה שמטרתן המוצהרת היא להביא לתיקונים פוליטיים של ממש.

הכותב הוא פרופ' אמריטוס במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו