בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחאת הנשים

49תגובות

יום חדש הגיע, ואתו עוד ידיעה על הדרת נשים. נשים בישראל, כך נדמה לפתע, חזרו מאה שנה לאחור: שוב הן מיעוט חלש שזכויותיו נרמסות, והנראות שלו במרחב הציבורי מאוימת.

אלא שבישראל היום נשים אינן מיעוט ואינן מגזר. מבחינה מספרית הן הרוב באוכלוסייה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הנשים משכילות יותר מהגברים, הן מחצית מכוח העבודה, ובניגוד למגמה של ירידה בהשתתפות בשוק העבודה אצל גברים - נשים עובדות יותר ויותר בכל שנה. את הנשים בעמדות המפתח בחברה הישראלית - בראש בית המשפט העליון, בראש האופוזיציה, בבנקים - כולנו מכירים.

הסטטיסטיקות האלה מסוות לכאורה את המצב האמיתי; הרי, כידוע, גברים עדיין משתכרים יותר, נמצאים בעמדות בכירות יותר וגם מיוצגים יותר בפוליטיקה. בקיצור - אוחזים עדיין במושכות של חברה מיליטריסטית וכוחנית. אבל זו למעשה טעות. כיום יותר מאי פעם נשים הן כוח אזרחי ענקי.

המחאה האחרונה הונעה והונהגה על ידי נשים. אם רק 9% מהן ייצאו לרחובות, זו תהיה ההפגנה הגדולה ביותר שהיתה כאן אי פעם.

אם תוכרז שביתת נשים, ספק אם יהיה מגזר או מקום עבודה אחד במשק שיוכל להמשיך לפעול. אם נשים יסרבו להתגייס לצה"ל, הוא לא יוכל לתפקד.

אם יוטל חרם נשי על כל חברה מסחרית שהדירה נשים משלטיה, ההשפעה תהיה גדולה יותר מזאת של חרם הקוטג', שגרם למונופול תנובה לשנות את דרכיו, ועלולה למוטט כליל את חברות הבגדים שבשלטים שלהן חתכו לנשים את הראש.

גם אם מנכים מציבור זה את הנשים החרדיות, שבוודאי לא ירצו להשתתף במחאה כזאת, מגיעים למספרים מרשימים.

אפשר להפסיק לדבר על "העצמה" של נשים: נשים הן כבר ציבור עצום בחברה הישראלית, הגיע הזמן שהן יכירו בכוח הזה ויתחילו לכוון אותו נגד כל מי שמנסה לפגוע בזכויותיהן. מחוקקים ומפרסמים, כפי שהוכח בקיץ, הם מגזרים לחיצים: הגיע הזמן ללחוץ.

בספר "לקרוא את לוליטה בטהראן" מתארת אזאר נאפיסי, סופרת ומרצה לספרות, את חיי אחת מתלמידותיה תחת המשטר האיסלאמי באיראן: בלכתה ברחוב היא חייבת להתכסות עד העיניים, באוטובוסים היא יכולה לשבת רק במושבים האחוריים, אסור לה להיראות בציבור כשהיא מדברת עם גבר שלא מבני משפחתה, ובכל רגע היא יכולה להיות מושלכת לכלא על עבירות כמו קריאת ספרים אסורים.

"האם היא משווה את מצבה לזה של אמה כשהיתה באותו גיל?" שואלת נאפיסי, "האם היא כועסת על כך שנשים מהדור של אמה יכלו ללכת ברחוב בחופשיות, ליהנות מחברתו של המין השני, להצטרף למשטרה, להיות טייסת, לחיות תחת חוקים שבנוגע לנשים היו בין המתקדמים בעולם?"

מדינת ישראל איננה איראן עדיין, רחוק מכך: אך עלינו מוטלת האחריות לדאוג שגם לא נהיה. חובה עלינו לצאת שוב לרחובות ולוודא שבנותינו תוכלנה ליהנות מיותר חופש ושוויון מאתנו. זה חשוב לא פחות - כנראה יותר - ממחירי הקוטג'.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו