בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נשים בזכות עצמן

113תגובות

בשידורים לקראת הכניסה של משה קצב לכלא הופנתה לתומכיו השאלה, המופנית לגברים שוב ושוב: "ואם זאת היתה הבת שלך?"

השאלה הזאת נשאלת רק בהקשר של תקיפה מינית. כשמדובר ברצח - או אפילו בגניבה - לא צריך להפנות אף אחד לדמיין שזה קרה לבתו כדי שיוכל להזדהות או להבין.

השאלה גם איננה "ואם זה היה קורה לך?" והרי גם גברים חווים השפלה וניצול בידי מי שבידיהם הכוח, גם גברים יכולים להגיע למצבים של חוסר אונים כלפי מי שפרנסתם תלויה בו. למה שלא יזדהו עם המצוקה של עובדת שעברה את כל אלה על ידי מעשים מיניים בניגוד לרצונה?

זה חלק מהאופן שבו התרבות הפטריארכלית שומרת על שליטתה. התרבות הזאת מפרידה בין "גברים" ל"נשים" במשמעות השונה שהיא נותנת למין ולמיניות בעבור כל מגדר.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הידיעות והפרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

החלוקה אומרת שהגבר אקטיבי והאשה פסיבית; הוא רוצה מין ולוקח אותו, כובש את האשה, והיא נותנת את המין, בהסכמה או שלא בהסכמה. למרות העובדה שגם גברים נפגעים מינית וגם גברים חווים חילול של המרחב הגופני שלהם ופגיעה באוטונומיה שלהם, החלוקה הזאת מגדירה רק את האשה כמי שחודרים אליה. אף על פי שפיסית אפשר לחדור גם לגברים, הגבר בתרבות נשמר כחודר ולא נחדר.

וכך, כשגבר נשאל "ואם זאת היתה הבת שלך?" הוא אינו מוזמן להזדהות עם הכאב של אשה נפגעת; הוא מוזמן לחוש את הזעם על הפגיעה באשה "שלו". עד היום גברים רוצים להרוג את הגברים שהבנות שלהם מתרועעות אתם באופן מיני. הנאורים שבהם "רק בצחוק", כמובן, והנאורים פחות עושים את זה עדיין מדי פעם.

התפישה התרבותית ולפיה מין "מחלל" את האשה לא השתנתה ביסודה, ואתה הדאגה הפטרונית והרכושנית של גברים לבנותיהם.

גברים אינם דואגים לבניהם כשהם מתחילים לקיים יחסי מין. אדרבא, הם אפילו גאים בהם. גברים אינם בודקים את הבנות שהבנים שלהם יוצאים אתן, והם בוודאי אינם אוסרים עליהם לעשות זאת. הם יכולים לדאוג מכך שייקלעו לקטטה בבר או ייפגעו בנהיגה פרועה, אבל ודאי שלא מיחסי מין.

כלומר, לא מיחסי מין עם בנות; יחסי מין עם בנים מביאים עדיין גם את המתקדמים שבהם לתגובות קשות כלפי בניהם הלא גבריים, הנחדרים.

אונס היה תמיד פשע בספר החוקים, אלא שהיסטורית הוא נחשב כפגיעה ברכוש של גבר אחר: בבתו, באחותו, באשתו. עד היום הגבר "מוסר" את בתו בחתונה לגבר שאותו הוא מאשר; אונס של הבת הוא "לקיחה בלי רשות".

העובדה שהפגיעות המיניות הרבות ביותר נעשות בתוך המשפחה, על ידי אב, אח גדול, דוד, מדגימה את העובדה, כי עדיין הגוף של הנשים והבנות הוא בבעלות ובחזקה של הגברים. השאלה "ואם היתה זאת הבת שלך?" מוכיחה, שמין ומיניות של נשים הם עדיין שיחה והסדרים בין גברים, בעלי הרכוש.

המשמעות השונה שהתרבות נותנת למין ומיניות נשית וגברית היא מיסודות האי שוויון בין נשים לגברים. עכשיו, כשהחברה המערבית מפנימה את תופעת הפגיעה המינית, הגיע הזמן לשנות מן היסוד את חלוקת התפקידים המינית; להבין, שאין שוויון בלי שלנשים תהיה בעלות בלעדית על גופן ועל המיניות שלהן.

Rhis article English: 'Taking without permission'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו