בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על קופת השרצים

68תגובות

התגובה המיידית שמעורר סיומה (הזמני?) של פרשת משה קצב היא הרצון להדחיק, למחוק מהזיכרון, את הפרשה המתועבת הזאת. לנסות להעלים מעל דפי ההיסטוריה את העובדה שכאן, אצלנו, בישראל, אכן נפל כדבר הזה.

אבל אי אפשר באמת להדחיק את העובדה שמי שהיה נשיא ניהל במקביל לקריירה פוליטית ארוכה גם קריירה נוספת כאנס. הניסיון להדחיק את העובדה הזאת דומה לניסיון של נאנסת (או נאנס) להדחיק את הזוועות שחוותה. כל אחת יודעת שהמחיר הנפשי של הדחקה הוא נורא, לעתים לא פחות ממעשה האינוס. אסור לנו להפוך את הדף ולהמשיך הלאה. אנחנו חייבים לזכור ולא לסלוח, כי מי שאינו מכה על חטא אינו ראוי למחילה, וכן כדי שלא יהיו לנו עוד בעלי שררה כמו קצב, שבגופו ובהתנהגותו כאילו מגשים בדרך מעוותת את דברי חכמינו: "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו" (מסכת יומא); קצב ראה כנראה בעיני רוחו את קופת השרצים שלו כחלק מדרישות התפקידים שלהם הציע את מועמדותו, ולאחר שהתקבל חשב שתפקידו להוסיף לה שרצים לרוב.

אילן אסייג

אם היה עוד ספק למישהו שאינו נמנה עם "מקורבי" קצב לגבי אישיותו, נאום הקוזאק הנגזל שנשא שלשום בפתח ביתו לפני שנסע אל הכלא, מבהיר שמדובר באדם הרואה את עצמו זכאי לעולמים לתואר "נשיא מדינת ישראל", וקורבן תמים שדמו נשפך ב"מאבק עקוב מדם" שניהלו נגדו שלטונות החוק, ושהוא, בגבורתו, שרד אותו כדי שיוכל לספר.

קצב מאמין כנראה שמלים יכולות להשכיח את המעשים, וזעקות חמס מול המצלמות הן ההגנה הטובה ביותר למי שבעיני עצמו אינו רק בחיר-המפלגה והכנסת אלא בחיר האלים ממש. ייתכן שהוא רוצה להירשם בדפי ההיסטוריה בעת ובעונה אחת כנואם דגול - אמיל זולא הנושא את נאום ה"אני מאשים" - וכדרייפוס. אבל ההבדל המכריע בין דרייפוס לקצב הוא, שהוכח מעל לכל צל של ספק שקצב לא רק אלים אלא גם שקרן. קצב לא למד דבר מהפרשה. ייתכן שאיננו מבדיל בין אמת לשקר. אף כי הודה שקיים יחסי מין עם המתלוננות, בנאומו שלשום סיפר שכל מקורביו יודעים שמעולם לא פגע באיש ותמיד נהג "בעדינות", ולאחת מסוכנויות הידיעות אמר, "תמיד הייתי נאמן לגילה".

קצב רואה בעצמו לא סתם קורבן, אלא ילד שנטבח בפוגרום ודמיו זועקים השמימה. רק כך אפשר להבין את העובדה שבחר לסיים את נאומו בציטוט (משובש) מתוך "על השחיטה" של ביאליק: "ואם יש צדק יופיע מיד אבל אם אחרי מותי יופיע ימוגר נא זכרו לעד" (צ"ל, "אך אם אחרי הישמדי מתחת רקיע הצדק יופיע"). אלא שבניגוד לביאליק, שלמראה הפוגרום מאבד את אמונתו באלוהים, קצב דווקא הולך להתחזק ולהתפנק באגף התורני.

קצב הוא רק קצה הקרחון. מפחידה העובדה שגם אלפי או עשרות אלפי מעריציו לא למדו דבר. הם טוענים לקיפוח עדתי ורואים בו קורבן, ולא מי שהפך נשים לקורבנות. הרחיק לכת עורך דין דתי, בן קרית מלאכי, ממקורבי קצב, כמובן, שתיאר בטלוויזיה את קצב כקורבן של אונס קבוצתי, לא פחות. זאת עשה תוך שהוא מסביר שנעשה עוול לקצב משום ש"הממזרים שינו את החוקים", כשהוא אינו מודע כלל לאירוניה שבדבריו, ורואה את מערכת המשפט כולה כחבורה של ממזרים.

כמו קצב, יש רבים, גברים ונשים, שעדיין אינם תופשים שנשים לא נוצרו לתשמיש בלבד. את הגישה הזאת, בתוספת גזענות בוטה, יצגה היטב גיסתו של קצב כשצעקה בפתח בית הכלא, שהוא הורשע משום ששופטיו היו "ערבים ונשים". האם הם למדו את כל הדברים האלה מקצב, או אולי קצב, בפשטות, הוא תבנית נוף החברה שבתוכה גדל?

אסור "לרקוד על הדם", אמרו מקורביו שלשום; אבל לא דמו של קצב אלא דמן של הנאנסות והמוטרדות, שנרדפו ובוזו על ידי קצב, שליחיו ומקורביו, הוא שזועק מן האדמה. היו שהאשימו את התקשורת בכך שאיפשרה לקצב לשאת את נאומו המחפיר, שנתנה לו פתחון פה, במקום להתעלם ממנו לחלוטין; במקום לגרום לו, אם לא להיעלם, לפחות להיאלם, וכך לטאטא את הבושה הנוראה אל מתחת לשטיח. "אין תופסים אדם בצערו", אמרו; אבל חייבים לתפוס את קצב בצערו. הוא הרוויח את הצער הזה במעשיו השפלים, ואולי יהיה צערו נחמת-מה לקורבנותיו.

אסור לנו לשכוח את האיש הזה, שמעריציו עומדים להקים תנועה הקוראת לשחרורו - משום שהם מאמינים בחפותו, אינם מבינים מדוע אסור לעשות מה שעשה, חושבים שערבים ונשים פסולים מלכהן כשופטים, וסבורים, כקצב, ש"כל דאלים גבר", ועל כן אין כלל צורך במערכת חוק ומשפט.

מי ייתן ובמהלך שהותו באגף התורני בכלא יתפנה קצב לעיין במסכת יומא, שם ימצא גם את סופו של המשפט המייעץ למנות לפרנס אדם שקופת שרצים תלויה אחריו, כדי שזאת תרתיעו מעשיית חטאים נוספים מתוך זחיחות הדעת שמביאה עמה השררה: "שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו - חזור לאחוריך". אולי אז, לאחר שקצב יבין ששיכרון הכוח שלו, שהוביל אותו להאמין שמותר לו לבצע גם את העבירות הנתעבות ביותר ולזלזל בכל חוק, הוא שהחזיר אותו לאחור - בזינוק אדיר כמו קפיץ שהיה מתוח מדי - אולי אז, לאחר שיביע חרטה, נוכל להתחיל לחשוב איך לשכוח אותו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו