בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה כובע

9תגובות

בכל מדינה מתוקנת הצבא צריך להיות המוסד היעיל והתכליתי ביותר. זהו האיבר של המדינה שתפקידו לשמור על קיומה הפיסי ועל חיי אזרחיה ושלומם. הצבא שולח בני אדם למשימות מסכנות חיים, ותחת פקודותיו אזרחי המדינה נתבעים לעתים להקריב את חייהם. חברה יכולה להצדיק את הקיום של מוסד כזה בכך שהוא חיוני לקיום שלה, ושהוא אכן מגן על חיי אזרחיה בכל מאבק צודק שהם מנהלים. תנאי נוסף שהצבא צריך למלא הוא שייעשה במסגרתו כל מאמץ אפשרי לצמצום מספר הנפגעים בפעולותיו.

משמעות התנאי השני היא שכל מה שהצבא עושה, כל פקודה הניתנת בו וכל תקנה מתקנותיו, חייבים להיות כאלה שמשרתים את תפקידו במדינה או תורמים, לפחות בעקיפין, ליעילות ביצוע התפקיד ולחיסכון בחיי אדם. בצבא אין מקום לאמרה המקובלת "אם לא יועיל לא יזיק". בצבא צריך להתקיים הכלל "אם לא יועיל - יזיק". מסיבות פסיכולוגיות ואחרות, כל נוהל, פקודה או חוק צבאי שאינם משרתים את תפקיד ההגנה של הצבא או את הדרישה למזעור מספר הנפגעים, לא רק שאינם תורמים למילוי המשימה של הצבא אלא הם אף פוגעים בכושרו למלא אותה.

יש בצבא מערך שלם של הוראות, פקודות וחוקים שאינם קשורים ישירות להליך של שליחת חיילים למשימות מסכנות חיים, כגון, החוק המחייב הצדעה של חיילים למפקדיהם. חוק זה מוצדק אם אפשר להראות שהצדעה יוצרת בין הפקוד למפקד יחס שמוסיף לאפקטיביות המבצעית של יחידה צבאית. בכך תורם חוק זה לשיפור תפקוד הצבא וליעילותו בביצוע תפקידו, ובדרך זאת גם למילוי הדרישה למזעור מספר הנפגעים. גם הכלל המחייב חיילים בשירות פעיל ללבוש מדים, שטיבם מוגדר בפקודות מטכ"ל, נראה כתורם ליעילות תפקוד הצבא. ואולם גם בין ההוראות שאינן מסכנות חיילים, אסור שייכלל אפילו כלל אחד שאיננו משרת את תכלית הקיום של הצבא, ושאינו תורם מאומה למילוי הדרישה לשימור מרבי של חיי החיילים.

בתחילת שנות ה-70 נכנסה לתוקף בצה"ל פקודת מטכ"ל מספר 33.0501 סעיף 29: "חייל במדים יישא כומתה מתחת לכותפת השמאלית של החולצה..." פקודה זאת בתוקף גם היום. לא יהיה זה מופרך לחלוטין לטעון שאחד הגורמים - גם אם גורם משני - לתחילת הירידה של צה"ל מההישגיות המדהימה שגילה במלחמת ששת הימים נמצא בפקודת מטכ"ל הנ"ל. ישראלים מורגלים במראה של אלפי בני אדם מבוגרים המסתובבים כשכובע מונח על כתפם, כולל אנשי צבא הקבע ששיבה כבר זרקה בשערם, והרמטכ"ל בראשם. ישראלים מתחת לגיל 40 נולדו לתוך עולם משונה כזה, ולכן האבסורד במראה של אדם המעניק הרצאה כשכובע על כתפו אינו מזדקר לעיניהם.

אם הכובע על הכתף משרת כוננות מתמדת לחבישה מיידית שלו, זו נראית מוגזמת לנוכח העובדה שהסבירות שחייל בחופשה ייאלץ פתאום לחבוש כומתה על ראשו קטנה יותר מן הסבירות שיזדקק פתאום לתחבושת אישית או למקלע. אם בצבע הכומתה מדובר, כאמצעי לעורר אצל החייל גאוות יחידה ורגש השתייכות, ניתן להשיג מטרה זאת למשל בעזרת שרוולית בצבע המתאים, כגון חום של גולני או אדום לצנחנים, שלתוכה ישחיל החייל את הכותפת השמאלית של החולצה. אפשר להוסיף שרוולית שנייה, עבור הכותפת הימנית גם כן.

כובע על הכתף איננו משרת, אפילו לא בעקיפין, שום תכלית שעשויה לשפר את יעילות הצבא או לתרום למזעור מספר הנפגעים בפעולותיו. הצו לנשיאת "כומתה מתחת לכותפת השמאלית" מיותר אפוא, ולפיכך הוא אף מזיק. חליפת מדים שבה כובע מונח על הכתף אינה שונה עקרונית מחליפת מדים שבה מזלג תקוע בצווארון או זוג גרביים מונח על הראש.

האם יש משהו שרואים משם (ממחנה מטכ"ל) ולא רואים מכאן, או אולי הגיע הזמן לנקוט צעד קטן להתייעלות הצבא ולפטור את חיילי צה"ל ממטרד הלבוש הזה?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו