בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנחנו דוגרי. הם נחנחים

כמו בספורט הישראלי, כך גם בפוליטיקה אצלנו נמנעים ממחוות נימוסיות. חבל, זה היה משפר את האווירה

2תגובות

לפני כמה שבועות הפסיד ג'ו וילפריד צונגה לרוג'ר פדרר בגמר טורניר טניס חשוב בלונדון. דמו של צונגה, אני מתאר לעצמי, רתח עם ההפסד, הרי איש לא אוהב להפסיד. ובכל זאת שיבח צונגה את המנצח וכינה אותו "הטניסאי הטוב בכל הזמנים". פדרר, מצדו, גמל לצונגה ב"הוא שאב ממני את כל האנרגיה".

מהלך ארבע שעות מאותו טורניר, בתל אביב, הפסידה מכבי תל אביב להפועל תל אביב בליגת העל בכדורגל. דמו של מאמן הקבוצה המפסידה, מוטי איווניר (שפוטר בינתיים), רתח אף הוא. גם הוא שונא להפסיד, אבל אפילו פירור של הכרה בהפסד לא היה בפיו. להיפך. הוא אמר שהקבוצה הטובה יותר, הקבוצה שלו, הפסידה, וכי הגולים שספגה היו לא יותר מ"גולים של ילדים".

הישראלי הטיפוסי (שהוא, כולם יודעים, דוגרי, כן, ישר וחם), לא מתפעל מתצוגת המחמאות של צונגה ופדרר. את איווניר הוא דווקא מבין. מה אתה מתפעל מזוג המתלקקים האלה מהטניס, הוא שואל, הם משחקים אותה מנומסים, אבל כולם יודעים שהם שונאים זה את זה שנאת מוות. לו היה הישראלי הזה שומע את מה שאמר בשבוע שעבר הטניסאי הארגנטינאי חואן מרטין דל פוטרו, כשהפסיד ליריבו הספרדי דוד פרר ("הוא היה טוב יותר בנקודות החשובות... היה לו משחק מדהים") הוא היה מקיא מרוב גועל.

יכול להיות שהוא צודק. בשום ספר של חוקי ספורט בכלל וחוקי הטניס בפרט לא כתוב שהמפסיד חייב להחמיא ליריבו. אבל איווניר לא רק שלא החמיא, אלא רצה באותה הזדמנות גם להסיר מעליו את האחריות להפסד. הוא, איווניר, לא מבין מה רוצים ממנו, הקבוצה שלו היתה טובה יותר, הגולים היו ילדותיים (הפעם השופט היה פטור מאחריות), מי אם כך אחראי להפסד? או-הו, זאת כבר שאלה לא פשוטה, מדובר כנראה בכוח עליון, טמיר, נעלם וקפריזי, שהניח לתדהמת כולם שלושה גולים ברשת הקבוצה של איווניר. והתוצאה? עזבו את התוצאה, היא אינה משקפת.

"התוצאה לא משקפת" היא אמירה שלקוחה מעולם הכדורגל הישראלי. בכדורגל המקומי אין מדובר רק בתוצאה. יש תוצאה ויש לה השתקפות; ורק לעתים נדירות יש חפיפה בין השתיים. על ההשתקפות המאמן מוכן לדבר שעות, אם רק יתבקש. התוצאה, כאמור, לא מאוד מעניינת מכיוון שממילא היא אינה משקפת.

אבל התוצאה משקפת ועוד איך. האמירה הזאת משקפת בריחה מהמציאות ובריחה מאחריות, וגם גסות רוח. להמעיט מכוחו של היריב כדי למזער את ההפסד זאת גסות רוח. הפסד הוא חלק מהמשחק, כמו גם היכולת להשלים עמו. גם הצופים הם חלק מהמשחק, הם שומעים את פדרר וצונגה ולומדים לכבד אותם, את המשחק ואת כלליו.

נכון, החיים אינם משחק טניס. אנחנו לא ממלאים בהם תפקיד של צופים, וביבי נתניהו ואבו מאזן אינם פדרר וצונגה. אבל אפילו אנחנו מרסנים את הדוגריות שמייחסים לנו, גם אנחנו למדנו לשאול זה לשלומו של זה גם בלא שנתכוון לקבל בתשובה את פרטי רמת הכולסטרול. לפעמים אנחנו אפילו מקרבים את אפנו ללחי זרה ומנקרים בה בשפתיים מכווצות. אנחנו עושים זאת כדי להביע חיבה וקרבה, אף על פי שלא תמיד יש בנו חיבה וקרבה למנושקים.

עולם נשיקות הלחי שלנו איננו העולם האמיתי. אנחנו צופים בעולם הפוליטי ורואים ששם אין מתעסקים בשטויות כמו נשיקות לחי ודרישות שלום. כינויי הגנאי "זבל", "חרא", "מטורף", ו"חולה נפש" לקוחים מפרוטוקול הכנסת. אבל אפילו שם, בעולם הנשגב של המדיניות הגבוהה, אפשר למצוא לפעמים איים של שפה מפויסת. לא תמיד יש מאחוריה כוונה אמיתית, אבל יש בכוחה להשרות אווירה נעימה. היא נעימה כמו חיכוך לחיים ובלתי מזיקה כמו ההתעניינות בשלומו של אדם.

למשל המשפט מאיר הפנים "ידינו מושטת לשלום". משפט יפה זה מוכיח שאפילו ראש ממשלה נזקק לפעמים למלים ריקות שאין להן שום מטרה מלבד שיפור האווירה והפגנת רצון טוב. איש לא חושב שהוא מתכוון לכך ברצינות. גם אין להכחיש שהתדירות שבה שומעים משפט זה הולכת ופוחתת, ובכל זאת: נחמד כל כך לשמוע אותו. איווניר אולי היה מתפלץ, אבל פדרר וצונגה היו מוחאים לו כפיים, לראש הממשלה, ואפילו קדים לו בנימוס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו