יצירתיות ברשות המסים

ניבה לניר
ניבה לניר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
ניבה לניר
ניבה לניר

הידיעה כי מרכז פרס לשלום ביקש מהמדינה הקלות במס לתורמים, ורשות המסים התנתה זאת בביטול פרויקט להשתלמות רופאים מעזה בבתי חולים בישראל ("הקלות במס הותנו בביטול השתלמות לרופאים פלסטינים" מאת יהונתן ליס, "הארץ", 9.12), חושפת סיפור מכוער ולא תמים. 120 רופאים מרצועת עזה והגדה התמחו בשנים האחרונות ב-18 בתי חולים בישראל. התמחותם נועדה לחזק את שירותי הבריאות ברשות הפלסטינית ובעזה, והיטיבה עם בתי החולים בישראל.

מתמחים, למדנו באחרונה, עובדים הרבה ומשתכרים מעט. במקרה הזה, מעט מאוד. רבים מהם נזקקים לסיוע בדיור ומזון, ומקבלים אותו ממרכז פרס לשלום.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

איש לא פצה פה נגד הפרויקט, להיפך. הוא התנהל לשביעות רצון שני הצדדים, התפרסם ונודע בעולם, ובאחרונה נותר בודד כמעט ברשימת המעשים הטובים של מדינת ישראל. אם כך, למה להרוס?

הנה כרונולוגיה של פנייה שגרתית, שהתגלגלה למסלול איוולת: מרכז פרס לשלום פונה לאגף למוסדות ציבור ומלכ"רים ברשות המסים, לקבלת הקלות במס לתורמיו (סעיף 46 א' לפקודת מס הכנסה). תשובת האגף (מאפריל 2010) כוללת את הדרישה, כי "העמותה תפסיק את פעילויותיה בכל הנוגע לעריכת השתלמויות לרופאים, בעלי מקצועות פרה-רפואיים ולסטודנטים לרפואה, המגיעים מאזור חבל עזה להשתלם בארץ או להשתלם במקום מגוריהם או עבודתם". הוועד המנהל של המרכז מחליט להעדיף את הפרויקט על ההקלות במס ומנתק מגע עם רשות המסים.

הייתכן שמרכז פרס לשלום אינו עומד בקריטריונים הקבועים בחוק כדי להיכלל ברשימת המוסדות שפעילותם מעניקה זיכוי ממס לתורמים?

קראתי את הסעיף בפקודת מס הכנסה, בחנתי את רשימת הפעולות של המרכז וביקשתי סיוע ממומחים לעניין. נדרש ראש יצירתי במיוחד, אמר אחד מהם, כדי למצוא סתירה או אי-התאמה בין החוק לפעולות המרכז. נראה שהוא צודק. פרשנות של פקיד (ואולי הממונים עליו) לחקיקה עשויה להתגלות כנכס אפקטיבי בתהליך הצטמקות הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

מעניין למה הניחו, בינתיים, לפרויקט אחר של המרכז - הפניית ילדים פלסטינים לטיפול רפואי בבתי החולים בישראל. האם ייתכן כי רשות המסים עוצמת עין ממה שמכונה בלשון מכובסת תיירות מרפא רק מפני שמדובר בהכנסה נאה לבתי החולים? "אל תיתני להם רעיונות", אמר בכיר לשעבר במשרד האוצר, היודע כי מרכז פרס עומד להגיש שוב את הבקשה. "גם כך יש כאן אבסורד", אמר. "תרומה של אזרח אמריקאי למרכז פרס מוכרת על ידי הרשויות האמריקאיות כהוצאה לצורכי מס, ואילו תרומת אזרח ישראלי - לא. אני לא חושב שהאמריקאים יאהבו את זה".

האמריקאים? לא יאהבו? זה, כמובן, נימוק לא משכנע כשהשר גלעד ארדן משיא עצה לשרת החוץ האמריקאית, הילרי קלינטון, לעסוק בענייני ארצה ולא בענייני ישראל. כאשר ח"כ אופיר אקוניס (ליכוד) משווה - בדברי הסבר לחוק העמותות המתחדש - את המחתרת האירית לאגודה לזכויות האזרח; וכאשר ח"כ אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו) מקווה להשתיק, בחוק, את קריאת המואזין - איזו פריחה אינטלקטואלית, תנועת ההשכלה קמה לתחייה. ועוד לא אמרנו מלה על מייסד מרכז פרס לשלום, נשיא המדינה, וכבודו.

Read this article in English: A particularly creative mind

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ