בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מעבר לגבינה

8תגובות

דווקא באור המתרכך של הסתיו, נראים הדברים באופן בהיר יותר. אמנם בקיץ יצאו מאות אלפים לרחובות, אבל בדיעבד, כבר אז נירשם ניצחון לימין הקיצוני, כשרוב האנשים לא התעניינו בכל מה שלא קשור לחתיכת גבינה במחיר מבצע. קולות שביקשו לערב במחאה את נושא הכיבוש ואת התפוררות הדמוקרטיה הושתקו, כי הקולות הרמים של המחאה ונציגיה בתקשורת כנראה אכלו את הספין המסורתי של הימין הקיצוני, לפיו מתנגדי השלטון ובפרט מתנגדי הכיבוש הם מיעוט קטן ומצורע שירחיק את העם, ילד הכאפות של החברה הישראלית. זאת למרות, שחצי העם הצביע בבחירות האחרונות ליציאה מהשטחים. זאת כמובן הסיבה האמיתית לכך שחזרו נציגי המחאה שוב ושוב על המנטרה, שהמחאה היא "לא פוליטית".

הפיספוס הענק, הוא בחוסר היכולת של מחאה מוגבלת שכזאת, הבוגדת בערכים אוניברסאליים, להתחבר למחאה העולמית, שמתפשטת במערב, ושיש לה מקבילות גם אצל שכנינו הערבים. מעניין מה היה קורה, אילו היו רואים שכנינו הערבים, שמאות אלפי ישראלים יצאו אל הרחובות ודרשו צדק חברתי גם מחוץ לקו הירוק. מצד שני, אפשר רק לדמיין, איך זה נראה לשכנינו הערבים, שהפגנו לצדק חברתי בזמן שהתעלמנו מהכיבוש.

הפיספוס הטרגי הוא גם בכך שהמחאה החברתית, במסרים שהתעקשו נציגיה לבטא בקול, איפשרה ועודדה את שימור התודעה הכוזבת כאן, בתוך החברה הישראלית, לפיה אין קשר בין קפיטליזם חזירי, לבין התפוררות הדמוקרטיה, הכיבוש, יחסי החוץ המעוותים, ולמעשה כל סדרי העדיפויות הסוטים, שלוקחים אותנו הרחק מהסיכוי לחיים שפויים והוגנים. כך פוספסה ההזדמנות להדליק זרקור שישפוך אור על הקשר בין הנושאים. בינתיים, בזמן שהפגנו לצדק חברתי, נשמעו קולות הדרור גם במקומות הלא נכונים (תג מחיר), הימין הקיצוני המשיך לחמש את המליציות שלו בשקט, וממשלתו של ביבי יכולה היתה להמשיך לקדם בשלווה את יחסי החוץ המבודדים ואת האג'נדה הקדושה של הכיבוש ביתר שאת. אם כל זה לא מספיק, בכל פעם שהיה ארוע "מדיני", נאלצה המחאה החברתית לשבת מבויישת בפינה.

רבים באו בטענות כלפי המחאה החברתית, כאילו היא דרשה יותר מדי. אולי כדאי לשקול את האפשרות, שהמחאה לא דרשה מספיק. אולי הגיע הזמן שדורשי החיים השפויים וההוגנים בישראל יצטרפו אל המחאה העולמית. זה לא רק יעניק למחאה בישראל כוח פוליטי, זה יעניק לה גם כוח מוסרי. לשם כך נצטרך לעמוד באומץ מאחורי ערכים אוניברסאליים, שהממשלה הנוכחית עושה הכל כדי להשתיקם.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו