תמונה אחת שווה

איתמר הנדלמן סמית
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
איתמר הנדלמן סמית

רבים כבר תמהו על דברי החנופה הבלתי סבירים בעליל שנשא שר החוץ, אביגדור ליברמן, באוזני ראש ממשלת רוסיה, ולדימיר פוטין. איך יכול היה ליברמן לומר לפוטין שהבחירות האחרונות לבית התחתון של הפרלמנט הרוסי (הדומא) היו "הוגנות, חופשיות ודמוקרטיות", קל וחומר אחרי שורת ההפגנות ברוסיה בשבוע שעבר, בהשתתפות עשרות אלפי אזרחים.

רבות נכתב כבר על החנופה המתמדת של ליברמן לממשל הרוסי המפוקפק. רבים גם ניסו להבין מדוע החליט לנפוש דווקא בבלרוס ("הדיקטטורה האחרונה באירופה") מיד אחרי הבחירות האחרונות בישראל. אבל לא צריך להיות פרשן פוליטי או קורא מחשבות כדי להבין את הדפוס הליברמני. די להביט בתמונה שפורסמה ב"הארץ" ביום רביעי שעבר.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

בתמונה נראים פוטין וליברמן יושבים זה מול זה בלשכה מצועצעת. פוטין, סוכן ק-ג-ב לשעבר (תחילה שירת במחלקה לרדיפת דיסידנטים פוליטיים ולאחר מכן עשה עבודתו נאמנה גם במזרח גרמניה, שם קיבל עיטור הצטיינות מהשטאזי), הוא "הדבר האמיתי": גבו מתוח, רגליו מפושקות בקפידה, כפות ידיו המאוגרפות נחות בתנוחה מאיימת על ירכיו, פניו קפוצות, חמורות סבר.

פוטין הוא דמות המינגווייאית. גבר חזק, עם "ביצים", בעל חיבה לרובים ולציד. הוא לא דג רקק. לעומתו יושב ליברמן בפיזור איברים, רגליו אינן מוצאות את מקומן, ידיו מונפות באוויר במחווה של כניעה, על פניו חיוך רחב, לא לגמרי כן אלא כזה של ילד מפוחד לנוכח הבריון של השכונה. פתאום ליברמן, מי שהורה לאנשי משרד החוץ "שלא יתרפסו בפני העולם" משום "כבוד לאומי", כבר לא אוחז בדימוי הכוחני שהוא רוצה לשדר. בנוכחות "הדבר האמיתי" הוא כבר לא כזה גיבור גדול.

פוטין הוא לא רג'פ טייפ ארדואן או אינסיו דה סילווה (נשיא ברזיל שליברמן החרים את ביקורו בישראל כי הניח זר על קברו של יאסר ערפאת). פוטין הוא כל מה שליברמן רוצה היה להיות אבל הוא לא (בינתיים). ואם נזכור את יחסו המזלזל למחאה החברתית בישראל בקיץ האחרון, לא מפליא שהוא מבטל גם את זו הרוסית. ואולי רק פוטין מבין ליברמנית.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ