בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאותגרי-דמוקרטיה

9תגובות

גם אם הצעת החוק המעודכנת של אופיר אקוניס ופאינה קירשנבאום, אשר בכוחה להביא להיעלמותם המיידית של חלק מארגוני זכויות האדם הבולטים בישראל, לא תעבור, הסירחון יישאר באוויר. לא בכל יום רוב פרלמנטרי מאיים ברצינות להכחיד את גורמי הביקורת נגדו ועושה שימוש בהסתה, הפחדה וחקיקה כדי למנוע ממי שנתפס בעיניו כיריב אידיאולוגי להתבטא ולפעול. הצעת החוק היא שיאו של תהליך שתכליתו להביא לחיסול אפשרות הפעולה והביטוי של גופים המתריעים מפני נזקי הכיבוש הישראלי.

תהליך זה, שחייב להדאיג כל ישראלי הגון, מובל על ידי מערך של גופים פסאודו-מחקריים שצצו בשנים האחרונות, כדי לנגח בעיקר את ארגוני זכויות האדם (אבל גם את האקדמיה, התקשורת ומערכת המשפט). גופים אלה מתפרנסים מהתנפלויות היסטריות על כל דו"ח, כל דף מידע, כל מסר וכל הערת שוליים שמפרסמים ארגוני זכויות האדם בענייני הכיבוש. הם מתמקדים בביקורת מתלהמת ומסיתה, שלרוב עוסקת בארגון ובאנשיו ולא בממצאים שפירסמו.

על המדפים של אותם גופים לא תמצאו יצירות משלהם; פיתוח חשיבה חברתית או ערכית אינו חלק מסדר יומם. מדובר בטפילים טרדניים, החיים מיצירותיהם של אחרים ואינם מתיימרים לפתח חלופה אידיאולוגית רצינית. אם אלה פניהם של גופי המחקר המשתייכים למערך המתנגד לארגוני זכויות האדם, למה אפשר לצפות מהח"כים שמתרגמים את גידופיהם להצעות חוק?

בעוד אקוניס וקירשנבאום מבקשים לחנוק את ארגוני זכויות האדם באמצעות מגבלות דראקוניות על תרומות המועברות אליהם, הח"כים יריב לוין ודני דנון מנסים למנוע הגשת עתירות "שמאלניות" לבג"ץ, ח"כ זאב אלקין דורש כי מועמדים לבית המשפט העליון יעברו שימוע וח"כ רוברט אילטוב מבקש להעניק לממשלה רוב אוטומטי בוועדה לבחירת שופטים.

האזנה לאקוניסים ולאילטובים למיניהם מגלה שהאיום על אופיו של המשטר בישראל לא נבט על מצע פילוסופי-חברתי עמוק. מדובר במבול של הצעות חוק שטוחות, אופורטוניסטיות, שנוסחו כדי להשיג יעד אחד: להעלים את הביקורת, כי היא עוד עלולה להתקבל על דעתו של מישהו. לצורך כך משנים את כללי המשחק בעודו בעיצומו. אין ההבדל בינם לבין בני בן השש שהכריז כשכדור שבעט נכנס לשערו-שלו, "גול עצמי זה לא נחשב".

כשאין מסד רעיוני מאחורי הצעת חוק, ההסברים לצורך בה מביכים. אקוניס וקירשנבאום, למשל, מסבירים ש"זו חוצפה שמדינות, אפילו הן ידידותיות, מתערבות בעניינים הפנימיים של מדינת ישראל". נניח רגע לשאלה כיצד הכיבוש הישראלי הוא "עניין פנימי של מדינת ישראל" (אם הכיבוש הוא עניין פנימי, האם תוכנית הגרעין האיראנית אינה עניין פנימי איראני?) ונשאל את עצמנו מהיכן שאוב העיקרון שאין מדינה מתערבת בענייניה של מדינה אחרת.

האם ח"כ אקוניס שרוכב על ההצעה הזו במעלה הפריימריז של הליכוד יודע להשיב על השאלה הזו? נעזור לו: מעקרון הריבונות. אבל לאיסור על התערבות בענייניה הפנימיים של מדינה בשל עקרון הריבונות יש שני חריגים - הפרה של זכויות אדם ופעולות של המדינה המשפיעות לרעה מחוץ לגבולותיה (כמו זיהום סביבתי)? הטיעון של אקוניס וקירשנבאום בעניין זה זהה לטיעון שהשמיעו מנהיגי דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד. אז טענו שם, כפי שטוענים כאן היום, שמדינות המממנות פעילות נגד האפרטהייד מתערבות בענייניה הפנימיים של דרום אפריקה וביחסים בינה לבין נתיניה השחורים.

למתנגדי הדמוקרטיה היתה פעם משנה סדורה. הם ביססו את פעילותם על מצע רעיוני ברור. הדנונים והאילטובים פועלים עכשיו להשתיק את הביקורת בלי מניפסט מנחה. הם מעלים את הצעות החוק שלהם רק כי הם יכולים. אל תאמרו על האלקינים, הלוינים וחבריהם שהם מתנגדי-דמוקרטיה. אמרו שהם מאותגרי-דמוקרטיה.

עו"ד ספרד מייצג ארגוני זכויות אדם וארגוני שלום, בהם יש דין: ארגון מתנדבים לזכויות אדם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו