בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא כדי להציל את השמאל

73תגובות

זעקת השבר הפוליטית השכיחה של השבועות האחרונים, שעולה מהמרכז ומהשמאל, נשמעת בערך כך: "לאן נעלמה המחאה החברתית! כיצד לא שינתה דבר בסקרים! מדוע הטרחנו את עצמנו להפגנה ההיא בסוף אוגוסט, ואפילו ויתרנו על סרט ומשקה אלכוהולי, אם הליכוד עדיין נוסק בסקרים וקדימה צונחת?!" אחרי כל זה באה בדרך כלל הרצאה מלומדת על כך שרק היצמדות למצע מרצ (שלושה מנדטים בבחירות 2009) תביא את השינוי המיוחל.

התשובה הקצרה לכל זה היא שהמחאה החברתית, בשלב הראשון שלה, לא שמה לה למטרה לשנות את המאזן הפוליטי בישראל, אלא את הפוליטיקה הישראלית ואת קברניטיה. כלומר, את אלה שבשנים האחרונות דומים לאצילים בריטים בקולוניה מזרחית, המתעקשים כי "השמש לעולם לא תשקע על האימפריה". בינתיים הכלכלה קורסת, הרוחות החברתיות משתנות והמשרתים מפרקים אסלות באגף הצוות, מוול סטריט ועד תוניסיה.

תנועת "הצדק החברתי" ביקשה להעמיד מחדש יסודות שהתעוותו במשך כמה וכמה דורות. כ-30% מזמנם של האקטיוויסטים הוקדשו לסוגיות כמו מימון מעונות יום לאמהות חד-הוריות, שבהם יטופלו ילדים מגיל יום ועד גיל שלוש, ולעוד תתי סעיפים חיוניים, שרק גורמים לפרשנים פוליטיים לצרוח משעמום. יתרת זמנם הוקדשה להקמת מנגנון אקטיוויסטי בעל פריסה ארצית, שמשתמשיו מחוברים זה לזה באמצעים טכנולוגיים ובאמצעים אחרים. כל קבוצת פעילים מונהגת על ידי כמה מנהיגים בולטים, שברוב המקרים שמם אינו ידוע לתקשורת המיין-סטרים. כיום יש רק תנועה אחת המתקרבת לפריסה כזאת - המחנה האנטי-דמוקרטי של אנשי יש"ע, על שלוחותיו בשלל המפלגות.

אלון רון

עשו לנו לייק לקבלת מיטב החדשות והפרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

מחנה יש"ע מתמקד בעברה של ישראל, ורואה בעתידה עניין טרחני שיש להסירו מסדר היום בשלל חוקים ותעלולים פרלמנטריים. תנועת "הצדק החברתי", מצדה, מנסה לשרטט מחדש את דיוקנו של העתיד הישראלי. כן, גם לטובת גופי הימין הרוצים לחיות (ליתר דיוק, חושבים שהם רוצים לחיות) בישראל שאינה דמוקרטית, אינה יהודית ואיננה כלכלית.

תנועת "הצדק החברתי" מונה כיום כמה אלפי פעילים מושבעים, המצייצים ומטרטרים ומפסבקים חמש, שש, שבע פעמים ביום. בכל עיר שבה היה מחנה אוהלים יש פעילים המחכים בסבלנות ליום פקודה. "המחאה הצליחה בגדול", כתב הבלוגר והפעיל איליאן מרשק במייל רב תפוצה שנשלח באחרונה. "הפוליטיקאים מפחדים... נוצרה סולידריות... הכוח עבר לציבור..." "רוב העם", השיב הפעיל איתמר ברגר, "לא מרגיש איך הקרקע ממשיכה לנוע תחת רגליו". בין לבין מתרוצצות בין הפעילים הודעות על מעצרים, אלימות משטרתית, פעילי דיור ציבורי הזקוקים לשמיכות ועוד ועוד.

כך יש להבין את שהתחולל כאן בקיץ האחרון - שלב של הקמת תנועה, לקראת הפעלתה. זאת גם הסיבה לכך שהדיווידנדים הפוליטיים של הפעילות הזאת אינם ממהרים לרצד על צגיהם של הסוקרים. הפעילים השונים אינם מבקשים "לתמוך במועמד" כזה או אחר. הם שואפים לייצר פוליטיקה ישראלית שבה יגידו "כן, אנחנו יכולים", במקום "לא, אנחנו גמורים".

השאלה הנידונה כעת היא מה לעשות ברשת האמורה וכיצד להפיק את הרווח הפוליטי המרבי מפעילותה. השאלה הזאת נידונה ברשת, ב"בתי העם" בתל אביב ובירושלים, בבתי פעילים ובאלפי שולחנות עגולים. נראה כי התשובה, לפחות בשלב הראשון, תהיה הקמת תנועה חוץ-פרלמנטרית שתשים לה למטרה לגייס מיליונים, ולא לשם שירה בציבור עם אייל גולן.

מהחורף הזה והלאה יתנהל השיח הפוליטי משני צדיו של הקו הזה: עתיד לעומת עבר. "כן, אנחנו יכולים" לעומת "לא, אנחנו גמורים". ישראל טובה יותר לעומת ישראל שאין גרועה ממנה. לא להציל את השמאל הישראלי מבקשת התנועה. היא רוצה להציל את ישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו