בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היש סיכוי לחילונים באביב הערבי?

26תגובות

תוניס

במבט ראשון, קשה להבחין בבירת תוניסיה בסימני ההשתלטות האיסלאמיסטית על הפרלמנט. רוב הנשים מהלכות עדיין בשדרה בלא כיסוי ראש, ואלכוהול נמכר בחופשיות במסעדות. נראה שהסיבה לכך היא שבמרכז העיר הגדולה רואים את מעמד הביניים המצומצם, בעל האופי החילוני. מעוזי האיסלאמיסטים נמצאים בשכונות העוני ובאזורים הכפריים.

כיצד, לאחר עשורים ארוכים של דיכוי וקידום סדר יום חילוני-לאומני תקיף על ידי המשטר, הצליחו המפלגות האיסלמיסטיות להגיע להישגים גדולים כל כך בבחירות הראשונות שבהן הורשו להתמודד באופן חופשי (מה גם, שזכו למושבים לא רק במחוזות בחירה נחשלים אלא גם במקומות אמידים יחסית)?

חלק מהתשובה הוא רגש דתי שנשאר איתן למרות שנים של דיכוי, פעילות צדקה ורווחה בקרב עניי העם שהשלטון תמיד התנכר אליהם, הייררכיה נוקשה ומימון מגורמים איסלמיים חיצוניים. אבל יש מרכיב נוסף, ופעילים של מפלגות ליברליות בתוניסיה המבכים את הפסדם מודים בכך בדיעבד: לאיסלמיסטים היה נרטיב.

לחצו לייק לפיסיבוק "הארץ" וקבלו את מיטב הפרשנויות ישירות אליכם

במדינה שבה הזירה הפוליטית, התרבותית והחברתית נשלטו תמיד בידי מנהיג נצחי, משפחתו והמעגל הקרוב אליו, החברה האזרחית צריכה לבנות מחדש אתוס לאומי לאחר הדחת המנהיג ושלילת השיטה שאיפשרה לו למשול בלא מצרים.

כדי להחליף דיסקט אין די בהשלכת הישן, יש צורך גם באחד חדש. במדינות שמעולם לא ידעו חופש פוליטי, הציפייה שנרטיב לאומי-אזרחי חדש ייכתב בתוך חודשים ספורים, בכאוס שבין מהפכה לבחירות, היא בלתי מציאותית. סיסמת האחים המוסלמים - האיסלאם הוא הפתרון - מתבררת כנכונה לבוחר הניצב בקלפי מול מספר עצום של עשרות מפלגות חסרות-מצע ומאות מועמדים שאינו יודע עליהם דבר.

האיסלאם מציע לפחות משהו מוכר, לכאורה טהור משיקולים פוליטיים ציניים, ומחבר את אזרחי המדינות למכנה משותף על-לאומי - האומה האיסלאמית. לא כל מי שהצביע למפלגה איסלאמית הוא בהכרח דתי במיוחד, או דוגל בהנהגת חוקי השריעה. הבוחרים פשוט העדיפו את האופציה הזאת על הבלתי נודע.

הקרב לא אבוד לליברלים בתוניסיה, וגם לא במצרים. בשתי המדינות הללו נבחרה למעשה מועצה מכוננת, שתפקידה לנסח חוקה חדשה; לאחר שתאושר, שוב יתקיימו בחירות, ככל הנראה. אף על פי שהליברלים יהיו במיעוט, הדיונים והוויכוחים בשנה הקרובה סביב החוקה יאפשרו להם לאחד את השורות, לחדד מסרים ולהצמיח מנהיגים חדשים, שעד ההליכה הבאה לקלפי כבר יהיו מוכרים לציבור הרחב. חשוב לציין, שלמרות ההישגים בבחירות, גם למפלגות האיסלאמיות בתוניסיה ובמצרים טרם קמו מנהיגים כריזמטים שיסחפו אחריהם המונים, כמו האיאתוללה חומייני במהפכה האיסלאמית באיראן לפני 32 שנה.

יש יסוד לחשש מפני חזרה על תקדים איראן במדינות ערב המתעוררות, אבל יש גם מקום לתקווה. ב-2012 יש לכוחות הדמוקרטיים יכולת לגייס ולהניע מאות אלפים למרכזי הערים במהירות באמצעות טלפונים ניידים ורשתות חברתיות באינטרנט. מי שבשנה האחרונה טעמו לראשונה בחייהם את טעם המהפכה והחופש לא יוותרו על כך בקלות, גם אם חלקם הצביעו לאיסלאמיסטים, מחוסר ברירה אחרת. וכמו שהצבא במצרים ובתוניסיה סירב לדכא באש חיה את המפגינים נגד חוסני מובארק וזין אל-עאבדין בן עלי, הם לא יעשו זאת בשליחות האחים המוסלמים.

בדמוקרטיה מזרח תיכונית מפלגות דתיות הן חלק מהמשחק הפוליטי - כפי שקורה בישראל. הואיל וכל ניסיון מצד ישראל להתערב או להשפיע על המתרחש במצרים רק יזיק, עדיף לה לצפות מן הצד. נלמד ונבין, שגם אצלנו חיוני להגדיר ולחזק את הנרטיב הדמוקרטי-האזרחי, שכן בלעדיו נגלוש לתיאוקרטיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו