בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עכשיו אסור לשתוק

61תגובות

לא התכוונתי לכתוב את המאמר הזה. לא משום שעתיד האקדמיה הישראלית אינו חשוב לי, אלא משום שאני סבור שכתיבת מאמר על המחלקה שבה אני עובד כחוקר אינה אקט מעורר מחשבה במיוחד. כמו כן, העולם לא סובב סביב אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, והבעיות של החברה הישראלית לא מרוכזות בפעילות של המחלקה לפוליטיקה וממשל בה. לכתוב על טמפרטורת המים בבריכה הקטנה בבאר שבע, חשבתי לעצמי, הוא מעשה רדוד למדי בהתחשב בגלים הסוערים של האוקיינוס הפוליטי שבין הים לנהר.

אבל אז, כשדיברתי עם חברים, כאלו שמסכימים עם הביקורת הפוליטית כלפי המחלקה וכאלו שמתנגדים לה נחרצות, נאמר לי שבשום מקרה לא כדאי לי לכתוב את דעתי בנושא. "אל תהיה מזוהה עם שום צד", אמר לי אחד, "זה לא הזמן". "אל תזדהה אף פעם בתור חוקר במחלקה", אמרה לי אחרת. "פשוט תדגיש שאתה גם חוקר במכון ון ליר", המליץ לי ידיד. "היזהר לך", היה הקול המהדהד בין כולם, "יקליטו אותך, יקטלגו אותך, יצלמו אותך. יבחנו את הסילבוס שכתבת בשבע עיניים".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות לפייסבוק שלכם

או אז החלטתי לכתוב את המאמר הזה. חשתי שדווקא עכשיו אסור לשתוק. קוראים לי יונתן מנדל. סיימתי את הדוקטורט באוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה לפני כמה חודשים. כתבתי על ההיסטוריה הפוליטית של לימודי הערבית בבתי ספר יהודיים בפלסטין/ישראל בשנים 1935-1985, והחלטתי לחזור לארץ מיד בסיומו. הודות למלגה הניתנת לתלמידי דוקטורט ששבים לארץ בתום לימודיהם, זכיתי להתקבל לאוניברסיטת בן-גוריון. את מחקר הפוסט-דוקטורט התחלתי לפני חודשיים, ובסמסטר ב' אלמד קורס שנקרא "שפה, פוליטיקה וסכסוך". נושאים כגון מדיניות לשונית, מקומה של השפה בתחייה לאומית, בחירת מלים, תרגומים ואידיאולוגיה של השפה יעמדו במוקד הקורס, שנועד להעניק לתלמידי פוליטיקה וממשל מבט מחודש על מקומה של השפה בשדה המחקר הפוליטי.

אבל בעוד הקורס שלי הוא רק עוד קורס, המחלקה לפוליטיקה וממשל בישראל של 2011 איננה עוד מחלקה. החלטתי לכתוב את המאמר הזה כי חשתי שדווקא עכשיו - בצל המתקפה הפוליטית המתנהלת נגדה והכותרות הפופוליסטיות בדבר "סגירתה של המחלקה השמאלנית" - שתיקה תהיה הבעת אי אמון בערכים הדמוקרטיים הבסיסיים שעוד נותרו כאן.

במקום לשתוק שאלתי את עצמי כיצד נהפך דו"ח אקדמי, שעיקרו ביקורת על מיעוט מהמרצים מתחומי הליבה של מדע המדינה, לכותרת פוליטית שדלפה לעמוד הראשון של העיתון? תהיתי ממתי מוזמנת מחלקה אוניברסיטאית לכנסת לתת דין וחשבון על הדעות הפוליטיות של מרציה? תהיתי האם זה היה יכול לקרות למחלקה "ימנית", ואם לא, מדוע. הרהרתי אם בכל העולם אין מחלקות המזוהות עם קו מחשבה שמרני ואחרות המזוהות עם קו מחשבה ליברלי ואקטיוויסטי. ולבסוף תמהתי כיצד מרשה לעצמה תנועה כמו "אם תרצו" להפיץ כרזות הקושרות בין המחלקה בבאר שבע לבין מבצעי הלינץ' ברמאללה בלי שאף דמות ציבורית - בפוליטיקה, באקדמיה, במשרד החינוך - תפצה פה ותצפצף.

השקט הזה, האלם שאחז בשדרות החברה לנוכח משפט השדה שנעשה למחלקה אקדמית בישראל, מדהים. התחושה היא שפחד משתלט על גיבורי "החירות האקדמית" ואבירי "חופש הביטוי". רק לא להיראות כמי שתומכים בזכות של המחלקה לפוליטיקה וממשל להתקיים. רק לא להצטייר כמי שמגינים עליה. רק לא לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה, איש הרי לא רוצה להיכוות. בכך מצטמצמים עוד יותר אופקי המחשבה של החברה שבה אנחנו חיים, ונושאים מסוימים נהפכים לטאבו. חרדה לעתיד האישי שלנו, לקידומנו בעבודה, גוברת על הצורך לדבר. ובכך הופך מבחן השתיקה למכשיר של הדרה והכלה. בשתיקתם, האילמים מבטיחים את חלקם בקונסנסוס, ואילו המדברים מסתכנים בכך שייהפכו עם שחר ל"בלתי לגיטימיים", "קיצונים" ו"הזויים".

המחלקה לפוליטיקה וממשל אינה המחלקה המובילה בעולם בתחומה. גם לא בישראל. זה גם נראה מוגזם מעט לבקש דבר כזה מהמחלקה הצעירה ביותר בתחום הנ"ל שהוקמה בארץ, וטרם חגגה בר-מצווה. עם זאת, יש להבדיל בקו אדום וברור בין הביקורת אקדמית לגיטימית, ודגשים שהאוניברסיטה צריכה לקחת לתשומת לבה, לבין ההשתוללות הפוליטית נגד המחלקה. למרבה הצער, הביקורת הבונה כמעט שאינה נשמעת במבול השוטף וההרסני, שמטרתו "ליישר" את המחלקה עם קו פוליטי מסוים, לאלף את אנשיה ואת כולנו כחברה, ולהיפטר מכל הלוך מחשבה ביקורתי. להפוך אותנו למדינה סובלנית פחות - למקום בלי ממשל ובלי פוליטיקה.

ד"ר מנדל הוא חוקר במחלקה לפוליטיקה וממשל בבאר שבע ועמית במכון ון ליר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו