בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה מוחמד לא משחק בבית"ר

42תגובות

מוחמד גדיר, עוד יותר משהוא רוצה לעשות היסטוריה - בסך הכל מבקש לשחק כדורגל. חלוץ מכבי חיפה, מהכשרונות הצעירים הבולטים בכדורגל הישראלי, לא משחק כבר תקופה ארוכה בחיפה. מתוסכל ממצבו, מבקש גדיר לעבור קבוצה. בית"ר ירושלים היא יעד אטרקטיבי: מועדון גדול עם אוהדים רבים, סיקור תקשורתי נרחב ומחסור בחלוצים טובים. לכן אמר גדיר בשבוע שעבר: "אני מתאים לבית"ר והיא מתאימה לי ככפפה ליד. אני לא חושש לעבור לשם".

מדוע שיחשוש? מכיוון שגדיר, ישראלי-מוסלמי, הוא פרסונה נון גראטה באיצטדיון טדי ובמשרדי הנהלת בית"ר. קברניטי הקבוצה צוטטו בשבוע שעבר כמי שאמרו ש"הקבוצה שלנו והאוהדים שלנו עדיין לא בשלים לכדורגלן ערבי". בית"ר, שנוסדה ב-1936, עדיין לא העסיקה אף כדורגלן ערבי, מוסלמי או נוצרי - למרות ששליש מתושבי ירושלים, כ-280 אלף, הם ערבים. כספי הערבים בעיר ודאי תרמו לתקציב השיפוץ שנעשה השנה באיצטדיון טדי ב-100 מיליון שקל. אך זה לא מעניק להם ייצוג, ולו מינימלי, בקבוצה העירונית היחידה בליגת העל.

ניר ברקת, ראש העיר שמנסה להציג תדמית סובלנית ומודרנית, לא אמר ולו מלה בנושא, ולא פעל כדי לשנות את המדיניות הגזענית והמפלה של בית"ר. אבי לוזון, יו"ר ההתאחדות, אף הוא לא פעל בנושא, ובית הדין של ההתאחדות מעולם לא עשה דבר כדי למגר את הגזענות של בית"ר. גם התקשורת ממשיכה לסקר את משחקי הקבוצה בטבעיות, בקושי מתעכבת על נושא הגזענות. היעלה על הדעת שקבוצה אנגלית או צרפתית לא תעסיק כדורגלן שחור או יהודי בכל שנות פעילותה? איך היינו מגיבים? האם התאחדויות הכדורגל במדינות הללו היו מאפשרות מדיניות כה גזענית?

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הדעות והפרשנויות ישירות אליכם

נראה כי הכדורגלנים הערבים משגשגים בשנים האחרונות בליגה ובנבחרת הלאומית - בכל קבוצות ליגת העל, למעט בית"ר, משחקים כיום ערבים. אך בית"ר ממשיכה שלא להחתים אותם. ב-1988 נחקק החוק לאיסור אפליה במקום העבודה, שלפיו "לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם". העובר על החוק הוא בבחינת עבריין פלילי ואף מסתכן בכליאה ובקנס. האם מי מקברניטי בית"ר ישב בכלא או נקנס על אפליה במשך עשרות שנים?

לטענת אנשי בית"ר, ולפי מומחים משפטיים, "לא עברה בית"ר על החוק אם אין כדורגלן שביקש לשחק אצלה ונדחה כיוון שהוא לא יהודי". קודם כל, קבוצת כדורגל, שלא כמו מקומות עבודה אחרים, לא מראיינת דורשי עבודה. כמעט תמיד היא זו שפונה לכדורגלנים שבהם היא מעוניינת. בית"ר מעולם לא פנתה לכדורגלן ערבי. גם לא ידוע על כדורגלן ערבי שביקש לשחק בשורותיה והסיבות ברורות: המדיניות הגזענית שלה במשך עשרות שנים והיחס המשפיל שכדורגלן ערבי צפוי לקבל מאוהדי הקבוצה.

אלא שהנה, בכל זאת קם לו כדורגלן ערבי אמיץ מאין כמותו, כזה שלא פחד לבקש לשחק בבית"ר - ופניו הושבו ריקם. לא מכיוון שאין הוא מוכשר מספיק - רק משום שהוא ערבי. זהו אות קלון לא רק לבית"ר ירושלים ואוהדיה, אלא לעיר ירושלים, למדינת ישראל ולמערכת המשפטית שלה, להתאחדות לכדורגל כמובן, וגם לתקשורת, שממשיכה לסקר את הקבוצה כרגיל. כולנו מכשירים את השרץ הגזעני והנקלה הזה מדי יום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו