גם החילונים הקצינו

חיים נבון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
חיים נבון

לפני 25 שנה, אומרים לנו, דתיים הלכו להופעות של זמרות. צודקים. אבל ההתרפקות על העבר עשויה להטעות. אפילו הנוסטלגיה כבר לא מה שהיתה ואם נחזור 25 שנה אחורה, לא רק החברה הדתית השתנתה. החברה החילונית השתנתה, אולי יותר.

לפני 25 שנה קשה היה למצוא בערי ישראל חנות שפתוחה בשבת. אדם שהתעקש לאכול בשר חזיר היה צריך לנסוע לשם כך למרחקים. בישראל היה ערוץ טלוויזיה אחד, המועצה לביקורת סרטים ומחזות לא היססה לפסול הצגות וסרטים שפגעו בערכי הציבור, וספר החוקים קבע אז שמשכב זכור הוא עבירה פלילית, שעונשה עשר שנות מאסר.

ודאי תאמרו, התקדמנו מאז. זוהי גם טענתם של דתיים רבים: התקדמנו, התחלנו להקפיד יותר על הוראות ההלכה. מי התקדם ומי נסוג? העובדה היא ששתי החברות השתנו. ברור שכל צד צריך לאפשר לשני לחיות לפי אמונותיו. הדתיים צריכים להבין שהלגיטימציה החילונית להומוסקסואליות, למשל, אינה תופעה חולפת. החילונים, מצדם, צריכים לכבד את הרגישות הדתית החדשה בענייני צניעות.

אסור שהחופש לאחד יביא לפגיעה באחר. אין לדתיים זכות למנוע מזמרות לשיר. אין לחילונים זכות לאלץ אותם להיות נוכחים בהופעות של הזמרות הללו. השאלה היא, האם נצליח לחיות ביחד. האם נצליח לנסח ליבה יסודית של ערכים משותפים, שכולנו (כמעט) נסכים להם? נדמה לי שאפשר להסכים שיש להילחם בפורנוגרפיה הממוסחרת שמשתלטת על כלי התקשורת. תודעת הצניעות ותודעת זכויות האשה עשויות להגיע כאן לנקודת ממשק מפתיעה (או שלא).

במקביל, כל חברה תעשה חשבון נפש פנימי. החברה הדתית תבדוק האם לא הגזימה בעיסוק האובססיבי בצניעות, והחברה החילונית תבדוק האם לא הפריזה בזניחתה. שמא גם כאן נוכל למצוא גרעין משותף של הסכמה. האמירה שהחברה הדתית מקצינה היא חד-צדדית. באותה מידה אפשר לומר שהחברה החילונית מקצינה. גרעין ההסכמה החברתית-התרבותית שהיה בישראל בעבר, נשבר. האם נצליח לבנות גרעין זהות חדש?

הכותב הוא סופר ורב קהילה במודיעין

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ