בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ייסורי החילוני

26תגובות

אם לשפוט על פי הסימנים בחוץ, הגיע החורף. אלה הם חוקי הטבע: אחרי האביב בא הקיץ, ואחרי הקיץ בא הסתיו, ואחריו החורף. הכל זמני, הכל ארעי. לכן אני מציע לא להיתקע בעונה כלשהי כאילו מדובר בנצח. כי אין נצחי חוץ מהתחלופה, ובכלל זה חילופי העונות. זהו כוח הטבע וסוד קסמו. גם החיים הם באותה קטגוריה. סטיב ג'ובס האגדי אמר שהמוות הוא מקור להתחדשות. מעודד.

ובכל זאת, אם חוזרים לחילופים - הרי לא ל"בראשית", אלא ל"בראשית" משודרגת. לכך כנראה התכוון הירקליטוס כשאמר שלא חוצים את אותו נהר פעמיים. יש להודות, שבגדול תנועות חילוניות הן שניהלו את הדיקטטורות בעולם הערבי. זו היתה חילוניות מזויפת. במשטר של נשיא מצרים חוסני מובארק החילונים דוכאו. החוקר נסר חאמד אבו זייד הצטווה להתגרש מאשתו בשל מחקריו. הצנזורה פסלה סרטים וספרים מתקדמים, על פי טעמו של אחרון הקיצונים.

סוריה החילונית כרתה ברית עם המשטר הפנאטי באיראן. כך החילוניות נפלה קורבן לדגם המסולף שלה. מה עוד, שחילוניות זו הוכתרה בתואר "דיקטטורה", בהמשך בתואר "מושחתת", ולקינוח גם "מונרכית".

השמאל דחה את המאבק למען דמוקרטיה וניקיון כפיים עד לסיום הכיבוש הישראלי והאמריקאי. אבל למרבה האבסורד, דיקטטורות מושחתות הן בעלות ברית של הכיבוש. בלעדיהן הימין הישראלי, למשל, יצטרך להרחיק למקומות אחרים כדי לחפש "ג'ונגל" לבנות בו "וילה".

כך דוכאו האמיצים מקרב החילונים, והאופורטוניסטים יישרו קו. המפלגה הקומוניסטית בסוריה, למשל, היא סניף של מפלגת השלטון, הבעת. התנועות האיסלאמיות גזרו קופון בזכות העובדה שרק הן הצליחו לשרוד ואף להתעצם, מפני שלא ניתן למנוע את פעילותן במסגדים.

שוחרי הדמוקרטיה עומדים היום לפני החלטה קשה: האם לתמוך במשטרים אפלים כדי למנוע את עלייתם של הפנאטים. מנגד, האם אפשר לומר להמונים שבניהם נמקים בבתי סוהר או נשחטים בכיכרות, שיחכו? העם רוצה לשבור את מכונת הדיכוי, והוא לא יחכה לארגוני השמאל שוחרי הדמוקרטיה שיגמרו את התייעצויותיהם החשובות.

ואולם גם אם חוזרים, מה שהיה לא יהיה שוב. התנועות האיסלאמיות כבר אינן תנועות האתמול. האחים המוסלמים במצרים הם סתגלנים דיים. הם כבר מנהלים דיאלוג עם "השטן הגדול" (ארצות הברית) ואף יביאו את האופורטוניזם לשיאים חדשים.

האיסלאמים בתוניסיה ובמרוקו מתנערים היום ממדינת השריעה. אחת המועמדות במפלגה האיסלאמית בתוניסיה הופיעה בלי כיסוי ראש. תנועות אלה יודעות, שגל החירות שהנהיגו החילונים הוא שהעלה אותן לשלטון, ועליהן להתנהג בהתאם.

ואולי התקלקלו חוקי הטבע בכניסה למדינות ערב, ואנחנו, הערבים, כבר רגילים ל"נאחס" הזה, שכוחות אפלים מדכאים את עמיהם. רק שהדיכוי לא יישא חותמת חילונית. אם תשאלו באיזה צד אני רוצה להיות - בלי היסוס אבחר בצד המדוכא הלוחם. אבחר באנושיות שלי.

הכעס על התנועות הפנאטיות שבשלטון באיראן ובעזה הוא גדול כל כך, עד שרק דיכוי ברוטלי מחזיק אותם בשלטון. שם הסתיימה עונתם. הם חיים על זמן שאול. וגם אם התחיל החורף, תחריר עדיין פורח, חי ומפיל דיקטטורות.

Read this article in English: The Arab winter?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו