בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה החלטנו לחזור

16תגובות

בעלי ואני חזרנו לישראל לאחר 27 שנים בניו יורק. השארנו שם שני בנים על משפחותיהם, והם לא מתכוונים לשוב ארצה. בטרם שובנו השתתפנו בסדנה לישראלים חוזרים של "הבית הישראלי", ארגון תמיכה וייעוץ מטעם הקונסוליה הישראלית בניו יורק. אף לא אחד ממשתתפי הסדנה לא הזכיר את מסע הפרסום של משרד הקליטה כגורם שהשפיע עליו לחזור ארצה. אני צפיתי לראשונה בסרטוני התעמולה רק לאחר שקראתי על גניזתם ("נתניהו הורה להפסיק קמפיין המזהיר ישראלים מהתבוללות", ברק רביד ויאיר אטינגר, "הארץ", (2.12.

התרחישים שמשרד הקליטה ביים והטקסט שהושם בפי השחקנים היו מגוחכים ופטרנליסטיים באופן מביש ומרגיז. הסיסמה "הם תמיד יישארו ישראלים - הילדים שלהם לא", התפרשה בעיני כמסע הפחדה וכניסיון להציג את החזרת היורדים כמבצע הצלה מפני התבוללות. כיורדת חוזרת איני רואה כל קשר בין דמויות היורדים בקמפיין של משרד הקליטה לבין הקהילה של הישראלים שגרים בארצות הברית. רציתי לתת קול לאותה קבוצה הטרוגנית, רב-ערכית, שאליה שייכים בעלי ואני, כמו יתר המשתתפים בסדנת החוזרים. זהו הקול של הישראלים החילונים, ששיבתם ארצה לא הונעה מפחד מפני התבוללות ולא משיקולים לאומניים.

המכנה המשותף לקבוצת החוזרים היה הצורך בשינוי אישי, מקצועי או כלכלי. בהיכרות הראשונית, שבה נדרשנו להשלים את המשפט "אני חוזר ארצה כי", ובשיחות נפש לתוך הלילה, חזרו ועלו הגעגועים לדברים החיוביים במנטליות הישראלית, שאין להם קשר לדת או לציונות: החמימות, האכפתיות, הפתיחות, האנטי-סמכותיות, העדר הגינונים הפורמליים, היכולת "לחתוך פינות" ולאלתר, ומעל לכל - ה"סחבקיות". גם הגעגועים לבני המשפחה שבארץ.

תצלום מהטלוויזיה

היתה בקבוצה בת של ישראלים יורדים שהתלבטה האם לחזור לישראל אף על פי שלהוריה לא היו תוכניות כאלה. בניגוד לנבואות הזעם של משרד הקליטה על מה שיקרה לילדי היורדים, היא דיברה עברית רהוטה ועסקה בחינוך הגיל הרך לערכי מוסר הומניסטיים מהיהדות, זאת במסגרת ארגון פילנתרופי שהקים יהודי אמריקאי חילוני.

בין 18 המשתתפים בקבוצה היו רק שני זוגות עם ילדים בגיל הגן ובית הספר, והם החליטו לחזור לישראל לא משום שחששו שילדיהם יאבדו את השפה או את התרבות היהודית, אלא כדי להיות קרובים למשפחה ולחברי הילדות. הצעירים הלא נשואים שבקבוצה הביעו רצון בהתנסות חדשה לאחר אכזבות במישור המקצועי או האישי, כמו למשל קריסה של קשר זוגי. באופן פרדוקסלי, אכזבות דומות גרמו לכמה מחברינו הישראלים דווקא לרדת מהארץ.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב החדשות והפרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

אנחנו וכמה מהמשתתפים היותר מבוגרים בקבוצה, בהם פנסיונרים, עזבנו מאחורינו חברויות בנות שנים רבות ובני משפחה קרובים. העזנו לעקור את השורשים שצימחנו שם לטובת האפשרות להיות שוב רלוונטיים כפעילים לשינוי חברתי (במקרה האישי שלי), או כבעלי מקצוע נדרש (במקרה של בעלי). הרצון שלנו לחזור נובע מהדאגה מההקצנה וההתחרדות כאן. אנו רוצים לפעול למען שינוי חברתי בישראל, לתרום לקהילה בישראל בפעילות התנדבותית שמטרתה ליישם ערכים דמוקרטיים, ליברליים-חילוניים, כאלה שנהנינו מהם בארצות הברית.

מסע יחסי ציבור נבון להחזרת ישראלים לארץ היה מביא בחשבון את ההטרוגניות של קהילת היורדים ומתעלה מעבר לפאתוס ציוני וניצול קיטשי של סמלי הלאום והדת.

מתוך קמפיין משרד הקליטה. אין שום קשר בין הדמויות לבין היורדים החוזרים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו