בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתי נלחמתם נגד הדרת ערבים?

173תגובות

אוי, כמה טוב וכמה נעים (וגם חשוב, במידת מה) להתגולל על הדרת הנשים במגזר החרדי. כותרות ראשיות זועקות, מחאה ציבורית גורפת, פוליטיקאים מגנים בתוקף, נשים מחרפות את נפשן במושב הקדמי, הנה כבר נולדה לנו גיבורת-רגע חדשה, טניה רוזנבליט שמה, רוזה לואיס פארקס הישראלית. געוואלד, איראן באוטובוס העולה מאשדוד לירושלים.

אוי, כמה טוב וכמה נעים למצוא מדי פעם עניין ראוי למחאה, כזאת שלא תרגיז רבים מדי, כזאת שכולם כמעט יכולים להזדהות עמה, כזאת שאפשר אפילו להתגאות בה: מה יפינו, לוחמי הדמוקרטיה ושוחרי השוויון הישראלים. כמה טוב וכמה נעים גם לסמן את אויב הצדק מספר אחת של ישראל: החרדים, ה"שחורים", כולם. עליהם מותר להתגולל כאוות נפשנו, איש לא ישלם על כך כל מחיר. ליברלים ונאורים שכמותנו, אצלנו ההדרה לא תעבור. איראן זה לא כאן. רק נגמרה מחאת שליט, וכבר פתחנו במחאת ההדרה, חברה אזרחית ערנית ומעורבת שכמותנו.

הדרת הנשים החרדיות אכן מקוממת; הדרת עוולות אחרות מסדר היום, כאלו שפחות טוב ונעים לצאת נגדן, מקוממת הרבה יותר. חשוב ככל שהוא, המאבק נגד הדרת נשים לוקה בחסר: הוא חסר את המאבק בהדרות האחרות. בית הספר התיכון בהרצליה, שתירגל שלשום הדרת נשים, במסלולים נפרדים לבנות ולבנים, לא היה מעז לעשות כן בנושאים אחרים: מסלולים נפרדים לכהי עור וללבנים, כמו בסלקציה הנפשעת במועדונים; מסלולים נפרדים ליהודים ולפלסטינים, כמו במחסומי ההפרדה; מסלולי בידוק נפרדים לאזרחים יהודים וערבים בשדות התעופה. זה כבר קונטרוברסלי, בכך לא ניגע, נגד זאת לא נצא.

אבל נגד החרדים יש קונסנסוס, לכן המאבק נגדם יזכה תמיד לאהדה. עיתוני ההמון והטלוויזיה הממוסחרת, אלה שלא יעזו לעסוק בעוולות אחרות, ייצאו נגדם בגאון: למאבק הזה לא צריך שום אומץ. המרחב הציבורי, זה שלשלומו ולצדקתו הישראלים כה חרדים עכשיו, מלא הדרות: נשים במושב האחורי? פלסטיני לא יכול אפילו לעלות לאוטובוס הזה, מלפנים או מאחור. נסו להיות פלסטיני ולעלות על קו 160 מחברון לירושלים. לא במקרה לא קמה לנו טניה שתנסה לאתגר את הסדר המעוות הזה. אתו הישראלים חיים בשלום כמובן, בשלום מוחלט.

המאבק נגד הדרת הנשים צעקני: ככה זה אולי כשרגשות האשם תוקפים אותך על ההתעלמות מהדרות אחרות. צמידים אלקטרוניים למלצרים? הצילו, עבדות. פליטים אפריקאים בתנאי חרפה? למי אכפת. טפל ועיקר בערבוביה, עוול משווע מול עוולון - מוטב להיאבק בעוולון. זה מצטלם טוב יותר. הדרת הנשים החרדיות אינה עוולון, אבל התגובה נגדה מעוררת חשד: אולי הליברליות והנאורות שלנו אינן יכולות לסבול את השונה והאחר. אולי את הגיבנת שלנו איננו רואים, החרדים הם חשוכים ולא סובלנים, ואנחנו שיא הנאורות והשוויון, אבל רק בתנאים שלנו, כמובן.

הרי גם אם תקום רבבת נשים חרדיות שיאמרו הניחו לנו ולהלכותינו, לא ניכנע ולא נוותר. טניה תשב במושב הקדמי, על אפן ועל חמתן. החרדים הם בלאו הכי שק החבטות של החברה, לכן הישראלים יילחמו בחמת זעם נגד אפליית נשותיהם, אבל לא יעשו כן נגד אפליית הנשים החילוניות, חמורה לפעמים הרבה יותר, גם אם הן מורשות לשבת באוטובוס בכל מקום שיירצו.

גם ההכללה של החרדים, כולם כאיש אחד טפילים ונצלנים, עדה שחורה וחשוכה, בלי כל גוונים - בדיוק כמו הפלסטינים, שכולם צמאי דם שרק רוצים להשמיד את ישראל - מאפיינת את המאבק הזה. ככה זה בגזענות. נגד ניסיונות ההשתלטות של החרדים יש להיאבק, אבל המאבק צריך להיות מידתי, וכזה הכולל כל עוולה, על פי מידת חומרתה. אבל המאבק נגד החרדים הוא מאבק טרנדי להחריד וסלקטיבי. טניה ישוב תשב במושב הקדמי של האוטובוס, ואנחנו נמשיך להסב את מבטנו מהנעשה במושב האחורי של החברה.

Read this article in English: Bigger problems can take a back seat



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו