בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההשתקה פוגעת גם בימין

144תגובות

את האמת צריך לומר: אין שום דבר חדש במה שבנימין נתניהו מנסה לעשות עכשיו בתקשורת. כאשר דוד בן גוריון היה ראש הממשלה, טדי קולק ניהל בעבורו את קול ישראל. כאשר לוי אשכול היה ראש הממשלה, העיתונות לא דיווחה על כך שהוא נוטה למות. רוב כלי התקשורת בישראל שירתו את גולדה מאיר, עד שהובילה את המדינה לאסון. כל כלי התקשורת סגדו ליצחק רבין והסתירו מהציבור את כשלי אוסלו. כאשר אהוד ברק היה אהוד וכאשר אריאל שרון היה אהוד - הם אותרגו.

לאהוד אולמרט בראשית כהונתו היתה שליטה טובה למדי על שניים וחצי עיתונים ושניים וחצי ערוצי טלוויזיה. לשמעון פרס העיתונות תמיד סלחה על הכל. רק אל מול ראשי ממשלה ימניים, שניהלו מדיניות ימנית, התקשורת היתה באמת נשכנית. כך שהניסיון שנתניהו עושה עכשיו לאלף את הכלב התקשורתי אינו חדש. חדש רק, שאת הניסיון הזה עשה ראש ממשלה מן הימין.

מניסיוני אני יכול להעיד. פעם כתבתי בעיתון ליברלי, שעורכו היה מקורב לראש הממשלה. באותה תקופה כל עורכי העיתונים בישראל היו מקורבים לראש הממשלה. הם דאגו לכך שלא תיכתב שום מלה רעה על ראש הממשלה. אני, כדרכי, לא הייתי ממושמע. חשבתי שראש הממשלה טועה, וכתבתי שראש הממשלה טועה.

כעבור זמן קצר העורך הליברלי זימן אותי אליו והבהיר לי, שאין מקום בעיתוננו לעיתונאי כמוני. אלמלא השתנה כיוון הרוח, לא הייתי יכול לכתוב את המאמר הזה, ואתם לא הייתם יכולים לקרוא אותו.

עיתונאים אחרים, שמזלם לא שפר עליהם, איבדו את מקום עבודתם. אבל איש לא חתם אז על עצומות ולא כינס כינוסים של חופש הביטוי. כאשר ראש הממשלה היה אחד משלנו, היה נראה לגמרי טבעי להשתיק את מבקריו.

מניסיוני אני יכול להעיד. את מה שנתניהו מנסה לעשות עכשיו לערוץ 10 עשה ערוץ 10 לי: גדעון לוי, דן מרגלית, דב וייסגלס, יפעת ארליך, גדי טאוב, אלדד יניב ואני השתתפנו בתוכנית הדיון הציבורי של הערוץ. לתוכנית היו חסרונות רבים, אך היא היתה תוכנית הטלוויזיה היחידה בארץ שנתנה פתחון פה לשמאל הרדיקלי, לימין הרדיקלי ולמרכז הרדיקלי. עלותה היתה אפסית והיא תרמה תרומה של ממש לשיח הדמוקרטי.

ערוץ 10 לא ניסה להשבית אותה, אלא התנכל לה, ולבסוף קבר אותה. שוב לא נחתמו עצומות ולא נערכו כנסים להגנה על חופש הביטוי. הואיל ומשתתפי התוכנית לא היו חלק מהממסד התקשורת השולט, איש לא השמיע קול. הוחשכנו.

כך שהצביעות מרקיעה שחקים. וכשהימין רואה את הצביעות, הוא יוצא מדעתו. מי שהושתק נהפך לאלים, ומי שהודר נהפך לנקמני. אחרי שלושים שנים רצופות שבהן רדתה התקשורת בליכוד, הליכוד רודה בתקשורת. לכן הוא מנסה להשתלט על ערוץ 1, לסגור את ערוץ 10 ולסרס את הטלוויזיה החינוכית. לכן הוא מנסה לגרום לפיטורים של שלושה עיתונאים בכירים אשר סדר היום שלהם נתפש כעוין.

לא זאת הדרך, חברים. גם כאן אני יכול לתת עדות אישית. לפחות אחד מהשלושה רדף אותי. גם השניים האחרים לא המתיקו את ימי. אבל אני לא רוצה לחיות במדינה שבה סוגרים כלי תקשורת ומחשיכים מסכים ומשתיקים עיתונאים. אני לא רוצה לחיות במדינה שבה ראש הממשלה בוחש במתרחש במערכות עיתונים. אני לא רוצה ששלטון חזק מדי יגרום לתקשורת חלשה מדי להתרפס.

אם תחשבו על כך טוב, אנשים הגונים מן הימין, תגלו, שגם אתם אינכם רוצים בכך. טוטליטריות היא טוטליטריות היא טוטליטריות. לכן עכשיו הצילו את ערוץ 10, הרפו מהחינוכית, והניחו לקרן נויבך, לרביב דרוקר ולבן כספית. אל תעשו את שעשו לכם. יהיה קול היריבים מקומם ככל שיהיה, על כולנו להבטיח את זכותם להשמיע אותו.

Read this article in English: Silencing is not the way



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו